Eksil
Esra og oppgjøret med de fremmede kvinnene
Mens Esra ber og bekjenner foran Guds hus, samler en stor forsamling seg i bitter gråt. Sjekanja foreslår å slutte en pakt om å sende bort de fremmede kvinnene og barna deres. Esra lar lederne sverge, og det kunngjøres at alle som har vært i fangenskap, skal samles i Jerusalem innen tre dager. Folket bekjenner sin synd, og en granskning gjennomføres over tre måneder. Til slutt registreres navnene på prestene, levittene og de andre mennene som hadde tatt fremmede kvinner til hustruer.
Esra 10,1-44
1Mens Esra ba og bekjente, mens han gråt og kastet seg ned foran Guds hus, samlet det seg rundt ham en meget stor forsamling fra Israel, menn, kvinner og barn, for folket gråt bittert.
וּכְהִתְפַּלֵּ֤ל עֶזְרָא֙ וּכְ֨הִתְוַדֹּת֔וֹ בֹּכֶה֙ וּמִתְנַפֵּ֔ל לִפְנֵ֖י בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים נִקְבְּצוּ֩ אֵלָ֨יו מִיִּשְׂרָאֵ֜ל קָהָ֣ל רַב־מְאֹ֗ד אֲנָשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ וִֽילָדִ֔ים כִּֽי־בָכ֥וּ הָעָ֖ם הַרְבֵּה־בֶֽכֶה׃ ס
2Da tok Sjekanja, sønn av Jehiel, av Elams etterkommere, til orde og sa til Esra: «Vi har vært troløse mot vår Gud og har tatt fremmede kvinner fra folkene i landet til hustruer. Men det er ennå håp for Israel i denne saken.
וַיַּעַן֩ שְׁכַנְיָ֨ה בֶן־יְחִיאֵ֜ל מִבְּנֵ֤י *עולם **עֵילָם֙ וַיֹּ֣אמֶר לְעֶזְרָ֔א אֲנַ֙חְנוּ֙ מָעַ֣לְנוּ בֵאלֹהֵ֔ינוּ וַנֹּ֛שֶׁב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּ֖וֹת מֵעַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ וְעַתָּ֛ה יֵשׁ־מִקְוֶ֥ה לְיִשְׂרָאֵ֖ל עַל־זֹֽאת׃
3La oss nå slutte en pakt med vår Gud om å sende bort alle disse kvinnene og barna de har født, etter råd fra Herren og fra dem som skjelver for vår Guds bud. La det bli gjort etter loven.
וְעַתָּ֣ה נִֽכְרָת־בְּרִ֣ית לֵ֠אלֹהֵינוּ לְהוֹצִ֨יא כָל־נָשִׁ֜ים וְהַנּוֹלָ֤ד מֵהֶם֙ בַּעֲצַ֣ת אֲדֹנָ֔י וְהַחֲרֵדִ֖ים בְּמִצְוַ֣ת אֱלֹהֵ֑ינוּ וְכַתּוֹרָ֖ה יֵעָשֶֽׂה׃
4Stå opp, for dette er din oppgave, og vi vil stå sammen med deg. Vær sterk og handle!»
ק֛וּם כִּֽי־עָלֶ֥יךָ הַדָּבָ֖ר וַאֲנַ֣חְנוּ עִמָּ֑ךְ חֲזַ֖ק וַעֲשֵֽׂה׃ פ
5Da sto Esra opp og lot lederne for prestene, levittene og hele Israel sverge at de ville gjøre etter dette ordet. Og de sverget.
וַיָּ֣קָם עֶזְרָ֡א וַיַּשְׁבַּ֣ע אֶת־שָׂרֵי֩ הַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֛וֹת כַּדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה וַיִּשָּׁבֵֽעוּ׃
6Så reiste Esra seg fra plassen foran Guds hus og gikk til rommet til Johanan, sønn av Eljasjib. Der spiste han ikke brød og drakk ikke vann, for han sørget over troløsheten til dem som hadde vært i fangenskap.
וַיָּ֣קָם עֶזְרָ֗א מִלִּפְנֵי֙ בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיֵּ֕לֶךְ אֶל־לִשְׁכַּ֖ת יְהוֹחָנָ֣ן בֶּן־אֶלְיָשִׁ֑יב וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֗ם לֶ֤חֶם לֹֽא־אָכַל֙ וּמַ֣יִם לֹֽא־שָׁתָ֔ה כִּ֥י מִתְאַבֵּ֖ל עַל־מַ֥עַל הַגּוֹלָֽה׃ ס
7Det ble kunngjort i Juda og Jerusalem at alle som hadde vært i fangenskap, skulle samles i Jerusalem.
וַיַּעֲבִ֨ירוּ ק֜וֹל בִּיהוּדָ֣ה וִירֽוּשָׁלִַ֗ם לְכֹל֙ בְּנֵ֣י הַגּוֹלָ֔ה לְהִקָּבֵ֖ץ יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
8Enhver som ikke kom innen tre dager, etter ledernes og de eldstes beslutning, skulle få all sin eiendom beslaglagt, og han selv skulle utstøtes fra forsamlingen av dem som hadde vært i fangenskap.
וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יָב֜וֹא לִשְׁלֹ֣שֶׁת הַיָּמִ֗ים כַּעֲצַ֤ת הַשָּׂרִים֙ וְהַזְּקֵנִ֔ים יָחֳרַ֖ם כָּל־רְכוּשׁ֑וֹ וְה֥וּא יִבָּדֵ֖ל מִקְּהַ֥ל הַגּוֹלָֽה׃ ס
9Da samlet alle menn fra Juda og Benjamin seg i Jerusalem innen de tre dagene. Det var i den niende måneden, på den tjuende dagen i måneden. Hele folket satt på plassen foran Guds hus, skjelvende på grunn av denne saken og på grunn av regnet.
וַיִּקָּבְצ֣וּ כָל־אַנְשֵֽׁי־יְהוּדָה֩ וּבִנְיָמִ֨ן ׀ יְרוּשָׁלִַ֜ם לִשְׁלֹ֣שֶׁת הַיָּמִ֗ים ה֛וּא חֹ֥דֶשׁ הַתְּשִׁיעִ֖י בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחֹ֑דֶשׁ וַיֵּשְׁב֣וּ כָל־הָעָ֗ם בִּרְחוֹב֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים מַרְעִידִ֥ים עַל־הַדָּבָ֖ר וּמֵהַגְּשָׁמִֽים׃ פ
10Presten Esra sto opp og sa til dem: «Dere har vært troløse og tatt fremmede kvinner til hustruer, og dermed økt Israels skyld.
וַיָּ֨קָם עֶזְרָ֤א הַכֹּהֵן֙ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אַתֶּ֣ם מְעַלְתֶּ֔ם וַתֹּשִׁ֖יבוּ נָשִׁ֣ים נָכְרִיּ֑וֹת לְהוֹסִ֖יף עַל־אַשְׁמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃
11Bekjenn nå for Herren, deres fedres Gud, og gjør hans vilje! Skill dere fra folkene i landet og fra de fremmede kvinnene.»
וְעַתָּ֗ה תְּנ֥וּ תוֹדָ֛ה לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֵיכֶ֖ם וַעֲשׂ֣וּ רְצוֹנ֑וֹ וְהִבָּֽדְלוּ֙ מֵעַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ וּמִן־הַנָּשִׁ֖ים הַנָּכְרִיּֽוֹת׃
12Hele forsamlingen svarte med høy røst: «Ja, vi skal gjøre som du har sagt!
וַיַּֽעְנ֧וּ כָֽל־הַקָּהָ֛ל וַיֹּאמְר֖וּ ק֣וֹל גָּד֑וֹל כֵּ֛ן *כדבריך **כִּדְבָרְךָ֥ עָלֵ֖ינוּ לַעֲשֽׂוֹת׃
13Men folket er tallrikt, og det er regntid. Vi orker ikke å stå ute, og dette er ikke et arbeid for én eller to dager, for vi har syndet mye i denne saken.
אֲבָ֞ל הָעָ֥ם רָב֙ וְהָעֵ֣ת גְּשָׁמִ֔ים וְאֵ֥ין כֹּ֖חַ לַעֲמ֣וֹד בַּח֑וּץ וְהַמְּלָאכָ֗ה לֹֽא־לְי֤וֹם אֶחָד֙ וְלֹ֣א לִשְׁנַ֔יִם כִּֽי־הִרְבִּ֥ינוּ לִפְשֹׁ֖עַ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
14La våre ledere tre fram for hele forsamlingen, og la alle i byene våre som har tatt fremmede kvinner, komme til fastsatte tider, sammen med de eldste og dommerne i hver by, inntil vår Guds brennende vrede er vendt bort fra oss i denne saken.»
יַֽעֲמְדוּ־נָ֣א שָׂ֠רֵינוּ לְֽכָל־הַקָּהָ֞ל וְכֹ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר בֶּעָרֵ֗ינוּ הַהֹשִׁ֞יב נָשִׁ֤ים נָכְרִיּוֹת֙ יָבֹא֙ לְעִתִּ֣ים מְזֻמָּנִ֔ים וְעִמָּהֶ֛ם זִקְנֵי־עִ֥יר וָעִ֖יר וְשֹׁפְטֶ֑יהָ עַ֠ד לְהָשִׁ֞יב חֲר֤וֹן אַף־אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ עַ֖ד לַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ פ
15Bare Jonatan, sønn av Asael, og Jahseja, sønn av Tikva, sto imot dette, og Mesjullam og levitten Sjabbetai støttet dem.
אַ֣ךְ יוֹנָתָ֧ן בֶּן־עֲשָׂהאֵ֛ל וְיַחְזְיָ֥ה בֶן־תִּקְוָ֖ה עָמְד֣וּ עַל־זֹ֑את וּמְשֻׁלָּ֛ם וְשַׁבְּתַ֥י הַלֵּוִ֖י עֲזָרֻֽם׃
16De som hadde vært i fangenskap, gjorde som foreslått. Presten Esra og menn som var familieoverhoder, alle navngitte, ble utvalgt, og de samlet seg på den første dagen i den tiende måneden for å granske saken.
וַיּֽ͏ַעֲשׂוּ־כֵן֮ בְּנֵ֣י הַגּוֹלָה֒ וַיִּבָּדְלוּ֩ עֶזְרָ֨א הַכֹּהֵ֜ן אֲנָשִׁ֨ים רָאשֵׁ֧י הָאָב֛וֹת לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם וְכֻלָּ֣ם בְּשֵׁמ֑וֹת וַיֵּשְׁב֗וּ בְּי֤וֹם אֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֔י לְדַרְי֖וֹשׁ הַדָּבָֽר׃
17De ble ferdige med alle mennene som hadde tatt fremmede kvinner, innen den første dagen i den første måneden.
וַיְכַלּ֣וּ בַכֹּ֔ל אֲנָשִׁ֕ים הַהֹשִׁ֖יבוּ נָשִׁ֣ים נָכְרִיּ֑וֹת עַ֛ד י֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן׃ פ
18Blant prestenes sønner ble det funnet noen som hadde tatt fremmede kvinner: Av sønnene til Josva, sønn av Josadak, og hans brødre: Maaseja, Elieser, Jarib og Gedalja.
וַיִּמָּצֵא֙ מִבְּנֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הֹשִׁ֖יבוּ נָשִׁ֣ים נָכְרִיּ֑וֹת מִבְּנֵ֨י יֵשׁ֤וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָק֙ וְאֶחָ֔יו מַֽעֲשֵׂיָה֙ וֽ͏ֶאֱלִיעֶ֔זֶר וְיָרִ֖יב וּגְדַלְיָֽה׃
19De ga sin hånd på at de ville sende bort sine hustruer, og som skyldoffer for sin skyld ofret de en vær fra flokken.
וַיִּתְּנ֥וּ יָדָ֖ם לְהוֹצִ֣יא נְשֵׁיהֶ֑ם וַאֲשֵׁמִ֥ים אֵֽיל־צֹ֖אן עַל־אַשְׁמָתָֽם׃ ס
20Av Immers sønner: Hanani og Sebadja.
וּמִבְּנֵ֣י אִמֵּ֔ר חֲנָ֖נִי וּזְבַדְיָֽה׃ ס
21Av Harims sønner: Maaseja, Elia, Sjemaja, Jehiel og Ussia.
וּמִבְּנֵ֖י חָרִ֑ם מַעֲשֵׂיָ֤ה וְאֵֽלִיָּה֙ וּֽשְׁמַֽעְיָ֔ה וִיחִיאֵ֖ל וְעֻזִיָּֽה׃
22Av Pasjhurs sønner: Eljoenai, Maaseja, Ismael, Netanel, Josabad og Elasa.
וּמִבְּנֵ֖י פַּשְׁח֑וּר אֶלְיוֹעֵינַ֤י מַֽעֲשֵׂיָה֙ יִשְׁמָעֵ֣אל נְתַנְאֵ֔ל יוֹזָבָ֖ד וְאֶלְעָשָֽׂה׃ ס
23Av levittene: Josabad, Sjimi, Kelaja – det er Kelita – Petahja, Juda og Elieser.
וּמִֽן־הַלְוִיִּ֑ם יוֹזָבָ֣ד וְשִׁמְעִ֗י וְקֵֽלָיָה֙ ה֣וּא קְלִיטָ֔א פְּתַֽחְיָ֥ה יְהוּדָ֖ה וֶאֱלִיעֶֽזֶר׃ ס
24Av sangerne: Eljasjib. Av portvokterne: Sjallum, Telem og Uri.
וּמִן־הַמְשֹׁרְרִ֖ים אֶלְיָשִׁ֑יב וּמִן־הַשֹּׁ֣עֲרִ֔ים שַׁלֻּ֥ם וָטֶ֖לֶם וְאוּרִֽי׃ ס
25Av Israel: Av Parosj' sønner: Ramja, Jissia, Malkia, Mijamin, Eleasar, Malkia og Benaja.
וּמִֽיִּשְׂרָאֵ֑ל מִבְּנֵ֣י פַרְעֹ֡שׁ רַ֠מְיָה וְיִזִּיָּ֤ה וּמַלְכִּיָּה֙ וּמִיָּמִ֣ן וְאֶלְעָזָ֔ר וּמַלְכִּיָּ֖ה וּבְנָיָֽה׃ ס
26Av Elams sønner: Mattanja, Sakarja, Jehiel, Abdi, Jeremot og Elia.
וּמִבְּנֵ֖י עֵילָ֑ם מַתַּנְיָ֤ה זְכַרְיָה֙ וִיחִיאֵ֣ל וְעַבְדִּ֔י וִירֵמ֖וֹת וְאֵלִיָּֽה׃ ס
27Av Sattus sønner: Eljoenai, Eljasjib, Mattanja, Jeremot, Sabad og Asisa.
וּמִבְּנֵ֖י זַתּ֑וּא אֶלְיוֹעֵנַ֤י אֶלְיָשִׁיב֙ מַתַּנְיָ֣ה וִֽירֵמ֔וֹת וְזָבָ֖ד וַעֲזִיזָֽא׃ ס
28Av Bebais sønner: Johanan, Hananja, Sabbai og Atlai.
וּמִבְּנֵ֖י בֵּבָ֑י יְהוֹחָנָ֥ן חֲנַנְיָ֖ה זַבַּ֥י עַתְלָֽי׃ ס
29Av Banis sønner: Mesjullam, Malluk, Adaja, Jasjub, Sjeal og Ramot.
וּמִבְּנֵ֖י בָּנִ֑י מְשֻׁלָּ֤ם מַלּוּךְ֙ וַעֲדָיָ֔ה יָשׁ֖וּב וּשְׁאָ֥ל *ירמות **וְרָמֽוֹת׃ ס
30Av Pahat-Moabs sønner: Adna, Kelal, Benaja, Maaseja, Mattanja, Besalel, Binnui og Manasse.
וּמִבְּנֵ֛י פַּחַ֥ת מוֹאָ֖ב עַדְנָ֣א וּכְלָ֑ל בְּנָיָ֤ה מַעֲשֵׂיָה֙ מַתַּנְיָ֣ה בְצַלְאֵ֔ל וּבִנּ֖וּי וּמְנַשֶּֽׁה׃ ס
31Av Harims sønner: Elieser, Jisjia, Malkia, Sjemaja, Simon,
וּבְנֵ֖י חָרִ֑ם אֱלִיעֶ֧זֶר יִשִּׁיָּ֛ה מַלְכִּיָּ֖ה שְׁמַֽעְיָ֥ה שִׁמְעֽוֹן׃
32Benjamin, Malluk og Sjemarja.
בְּנְיָמִ֥ן מַלּ֖וּךְ שְׁמַרְיָֽה׃ ס
33Av Hasjums sønner: Mattenai, Mattatta, Sabad, Elifelet, Jeremai, Manasse og Sjimi.
מִבְּנֵ֖י חָשֻׁ֑ם מַתְּנַ֤י מַתַּתָּה֙ זָבָ֣ד אֱלִיפֶ֔לֶט יְרֵמַ֥י מְנַשֶּׁ֖ה שִׁמְעִֽי׃ ס
34Av Banis sønner: Maadai, Amram, Uel,
מִבְּנֵ֣י בָנִ֔י מַעֲדַ֥י עַמְרָ֖ם וְאוּאֵֽל׃ ס
35Benaja, Bedja, Keluhu,
בְּנָיָ֥ה בֵדְיָ֖ה *כלהי **כְּלֽוּהוּ׃
36Vanja, Meremot, Eljasjib,
וַנְיָ֥ה מְרֵמ֖וֹת אֶלְיָשִֽׁיב׃
37Mattanja, Mattenai og Jaasai,
מַתַּנְיָ֥ה מַתְּנַ֖י *ויעשו **וְיַעֲשָֽׂי׃
38Bani, Binnui, Sjimi,
וּבָנִ֥י וּבִנּ֖וּי שִׁמְעִֽי׃
39Sjelemja, Natan, Adaja,
וְשֶֽׁלֶמְיָ֥ה וְנָתָ֖ן וַעֲדָיָֽה׃
40Maknadbai, Sjasjai, Sjarai,
מַכְנַדְבַ֥י שָׁשַׁ֖י שָׁרָֽי׃
41Asarel, Sjelemja, Sjemarja,
עֲזַרְאֵ֥ל וְשֶׁלֶמְיָ֖הוּ שְׁמַרְיָֽה׃
42Sjallum, Amarja og Josef.
שַׁלּ֥וּם אֲמַרְיָ֖ה יוֹסֵֽף׃ ס
43Av Nebos sønner: Jeiel, Mattitja, Sabad, Sebina, Jaddai, Joel og Benaja.
מִבְּנֵ֖י נְב֑וֹ יְעִיאֵ֤ל מַתִּתְיָה֙ זָבָ֣ד זְבִינָ֔א *ידו **יַדַּ֥י וְיוֹאֵ֖ל בְּנָיָֽה׃
44Alle disse hadde tatt fremmede kvinner, og noen av kvinnene hadde født barn.
כָּל־אֵ֕לֶּה *נשאי **נָשְׂא֖וּ נָשִׁ֣ים נָכְרִיּ֑וֹת וְיֵ֣שׁ מֵהֶ֣ם נָשִׁ֔ים וַיָּשִׂ֖ימוּ בָּנִֽים׃ פ