FLOGVIT
.bible

JeremiaKapittel 5

+ UndertekstGrunntekst← ForrigeNeste →
Gå gjennom gatene i Jerusalem, sjå og forstå! Leita på torga hennar om de kan finna ein einaste mann, om det finst nokon som gjer det som er rett og søkjer sanning – då vil eg tilgje henne.
שׁוֹטְט֞וּ בְּחוּצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֗ם וּרְאוּ־נָ֤א וּדְעוּ֙ וּבַקְשׁ֣וּ בִרְחוֹבוֹתֶ֔יהָ אִם־תִּמְצְא֣וּ אִ֔ישׁ אִם־יֵ֛שׁ עֹשֶׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט מְבַקֵּ֣שׁ אֱמוּנָ֑ה וְאֶסְלַ֖ח לָֽהּ׃ ‬
Sjølv om dei seier: «Så sant Herren lever», sver dei falskt.
וְאִ֥ם חַי־יְהֹוָ֖ה יֹאמֵ֑רוּ לָכֵ֥ן לַשֶּׁ֖קֶר יִשָּׁבֵֽעוּ׃ ‬
Herre, ser ikkje auga dine etter truskap? Du slo dei, men dei kjende ikkje smerte. Du gjorde ende på dei, men dei nekta å ta imot tukt. Dei gjorde andleta sine hardare enn stein og nekta å venda om.
יְהֹוָ֗ה עֵינֶיךָ֮ הֲל֣וֹא לֶאֱמוּנָה֒ הִכִּ֤יתָה אֹתָם֙ וְֽלֹא־חָ֔לוּ כִּלִּיתָ֕ם מֵאֲנ֖וּ קַ֣חַת מוּסָ֑ר חִזְּק֤וּ פְנֵיהֶם֙ מִסֶּ֔לַע מֵאֲנ֖וּ לָשֽׁוּב׃ ‬
Då tenkte eg: Dette er berre dei fattige, dei er uforstandige, for dei kjenner ikkje Herrens veg, ikkje domen frå sin Gud.
וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי אַךְ־דַּלִּ֖ים הֵ֑ם נוֹאֲל֕וּ כִּ֣י לֹ֤א יָדְעוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵיהֶֽם׃ ‬
Lat meg gå til dei store og tala med dei, for dei kjenner Herrens veg, domen frå sin Gud. Men dei hadde alle saman brote åket og slite sund banda.
אֵֽלֲכָה־לִּ֤י אֶל־הַגְּדֹלִים֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אוֹתָ֔ם כִּ֣י הֵ֗מָּה יָדְעוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵיהֶ֑ם אַ֣ךְ הֵ֤מָּה יַחְדָּו֙ שָׁ֣בְרוּ עֹ֔ל נִתְּק֖וּ מוֹסֵרֽוֹת׃ ‬
Difor skal løva frå skogen slå dei ned, ulven frå øydemarka øydeleggja dei, leoparden ligg på vakt mot byane deira. Kvar den som går ut derifrå, blir riven i stykkje – for mange er lovbrota deira, mange er fråfalla deira.
עַל־כֵּן֩ הִכָּ֨ם אַרְיֵ֜ה מִיַּ֗עַר זְאֵ֤ב עֲרָבוֹת֙ יְשָׁדְדֵ֔ם נָמֵ֤ר שֹׁקֵד֙ עַל־עָ֣רֵיהֶ֔ם כָּל־הַיּוֹצֵ֥א מֵהֵ֖נָּה יִטָּרֵ֑ף כִּ֤י רַבּוּ֙ פִּשְׁעֵיהֶ֔ם עָצְמ֖וּ *משבותיהם **מְשׁוּבוֹתֵיהֶֽם׃ ‬
Kvifor skulle eg tilgje deg? Borna dine har forlate meg og svore ved dei som ikkje er gudar. Eg metta dei, men dei dreiv hor og flokka seg i huset til ei hore.
אֵ֤י לָזֹאת֙ *אסלוח־**אֶֽסְלַֽח־לָ֔ךְ בָּנַ֣יִךְ עֲזָב֔וּנִי וַיִּשָּׁבְע֖וּ בְּלֹ֣א אֱלֹהִ֑ים וָאַשְׂבִּ֤עַ אוֹתָם֙ וַיִּנְאָ֔פוּ וּבֵ֥ית זוֹנָ֖ה יִתְגֹּדָֽדוּ׃ ‬
Dei er som velfôra, brunstuge hestar; kvar og ein vrinskar etter kona til grannen sin.
סוּסִ֥ים מְיֻזָּנִ֖ים מַשְׁכִּ֣ים הָי֑וּ אִ֛ישׁ אֶל־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ יִצְהָֽלוּ׃ ‬
Skulle eg ikkje straffa dei for dette? seier Herren. Skulle ikkje mi sjel ta hemn over eit folk som dette?
הַֽעַל־אֵ֥לֶּה לוֹא־אֶפְקֹ֖ד נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְאִם֙ בְּג֣וֹי אֲשֶׁר־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי׃ ס ‬
Gå opp på vinrekkjene hennar og øydelegg, men gjer ikkje heilt ende på henne. Riv bort rankane hennar, for dei høyrer ikkje Herren til.
עֲל֤וּ בְשָׁרוֹתֶ֙יהָ֙ וְשַׁחֵ֔תוּ וְכָלָ֖ה אַֽל־תַּעֲשׂ֑וּ הָסִ֙ירוּ֙ נְטִ֣ישׁוֹתֶ֔יהָ כִּ֛י ל֥וֹא לַיהוָ֖ה הֵֽמָּה׃ ‬
For Israels hus og Judas hus har vore heilt trulause mot meg, seier Herren.
כִּי֩ בָג֨וֹד בָּגְד֜וּ בִּ֗י בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וּבֵ֥ית יְהוּדָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃ ‬
Dei har fornekta Herren og sagt: «Det er ikkje han! Ulukke skal ikkje koma over oss, sverd og svolt skal vi ikkje sjå.»
כִּֽחֲשׁוּ֙ בַּיהוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֹא־ה֑וּא וְלֹא־תָב֤וֹא עָלֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה וְחֶ֥רֶב וְרָעָ֖ב ל֥וֹא נִרְאֶֽה׃ ‬
Profetane blir berre vind, ordet er ikkje i dei. Slik skal det gå med dei sjølve!
וְהַנְּבִיאִים֙ יִֽהְי֣וּ לְר֔וּחַ וְהַדִּבֵּ֖ר אֵ֣ין בָּהֶ֑ם כֹּ֥ה יֵעָשֶׂ֖ה לָהֶֽם׃ ס ‬
Difor seier Herren, allhærs Gud: Fordi de har tala slike ord, sjå, eg gjer orda mine til eld i munnen din, og dette folket til ved, og elden skal fortæra dei.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֔וֹת יַ֚עַן דַּבֶּרְכֶ֔ם אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה הִנְנִ֣י נֹתֵן֩ דְּבָרַ֨י בְּפִ֜יךָ לְאֵ֗שׁ וְהָעָ֥ם הַזֶּ֛ה עֵצִ֖ים וַאֲכָלָֽתַם׃ ‬
Sjå, eg fører eit folk over dykk langt bortanfrå, Israels hus, seier Herren. Det er eit sterkt folk, eit eldgammalt folk, eit folk der du ikkje kjenner språket og ikkje forstår kva dei seier.
הִנְנִ֣י מֵבִיא֩ עֲלֵיכֶ֨ם גּ֧וֹי מִמֶּרְחָ֛ק בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהֹוָ֑ה גּ֣וֹי ׀ אֵיתָ֣ן ה֗וּא גּ֤וֹי מֵעוֹלָם֙ ה֔וּא גּ֚וֹי לֹא־תֵדַ֣ע לְשֹׁנ֔וֹ וְלֹ֥א תִשְׁמַ֖ע מַה־יְדַבֵּֽר׃ ‬
Pilkoggeret deira er som ei open grav, alle er dei krigarar.
אַשְׁפָּת֖וֹ כְּקֶ֣בֶר פָּת֑וּחַ כֻּלָּ֖ם גִּבּוֹרִֽים׃ ‬
Dei skal eta opp avlinga di og brødet ditt, eta opp sønene og døtrene dine, eta opp sauene og storfeet ditt, eta opp vintreet og fikentreet ditt. Dei skal gjera dei befeste byane dine fattige, dei som du set di lit til, med sverd.
וְאָכַ֨ל קְצִֽירְךָ֜ וְלַחְמֶ֗ךָ יֹאכְלוּ֙ בָּנֶ֣יךָ וּבְנוֹתֶ֔יךָ יֹאכַ֤ל צֹאנְךָ֙ וּבְקָרֶ֔ךָ יֹאכַ֥ל גַּפְנְךָ֖ וּתְאֵנָתֶ֑ךָ יְרֹשֵׁ֞שׁ עָרֵ֣י מִבְצָרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה בּוֹטֵ֥חַ בָּהֵ֖נָּה בֶּחָֽרֶב׃ ‬
Men sjølv i dei dagane, seier Herren, vil eg ikkje gjera heilt ende på dykk.
וְגַ֛ם בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖מָּה נְאֻם־יְהֹוָ֑ה לֹֽא־אֶעֱשֶׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם כָּלָֽה׃ ‬
Og når de spør: «Kvifor har Herren vår Gud gjort alt dette mot oss?» – då skal du svara dei: Liksom de forlét meg og tente framande gudar i dykkar eige land, slik skal de tena framande i eit land som ikkje er dykkar.
וְהָיָה֙ כִּ֣י תֹאמְר֔וּ תַּ֣חַת מֶ֗ה עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ לָ֖נוּ אֶת־כָּל־אֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר עֲזַבְתֶּ֤ם אוֹתִי֙ וַתַּעַבְד֞וּ אֱלֹהֵ֤י נֵכָר֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם כֵּ֚ן תַּעַבְד֣וּ זָרִ֔ים בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א לָכֶֽם׃ ס ‬
Forkynn dette i Jakobs hus, lat det lyda i Juda:
הַגִּ֥ידוּ זֹ֖את בְּבֵ֣ית יַעֲקֹ֑ב וְהַשְׁמִיע֥וּהָ בִיהוּדָ֖ה לֵאמֹֽר׃ ‬
Høyr dette, du uforstandige folk utan vit! Auge har dei, men ser ikkje, øyre har dei, men høyrer ikkje.
שִׁמְעוּ־נָ֣א זֹ֔את עַ֥ם סָכָ֖ל וְאֵ֣ין לֵ֑ב עֵינַ֤יִם לָהֶם֙ וְלֹ֣א יִרְא֔וּ אָזְנַ֥יִם לָהֶ֖ם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽעוּ׃ ‬
Fryktar de ikkje meg? seier Herren. Skjelv de ikkje for meg? Eg som sette sanden til grense for havet, ei evig ordning det ikkje kan bryta. Bølgjene brusar, men vinn ikkje fram, dei larmar, men kjem ikkje over.
הַאוֹתִ֨י לֹא־תִירָ֜אוּ נְאֻם־יְהֹוָ֗ה אִ֤ם מִפָּנַי֙ לֹ֣א תָחִ֔ילוּ אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי חוֹל֙ גְּב֣וּל לַיָּ֔ם חָק־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יַעַבְרֶ֑נְהוּ וַיִּֽתְגָּעֲשׁוּ֙ וְלֹ֣א יוּכָ֔לוּ וְהָמ֥וּ גַלָּ֖יו וְלֹ֥א יַעַבְרֻֽנְהוּ׃ ‬
Men dette folket har eit trassig og opprørsk hjarte, dei har vendt seg bort og gått sin veg.
וְלָעָ֤ם הַזֶּה֙ הָיָ֔ה לֵ֖ב סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֑ה סָ֖רוּ וַיֵּלֵֽכוּ׃ ‬
Dei sa ikkje i hjartet sitt: Lat oss frykta Herren vår Gud, han som gjev regn, både tidlegregn og seinregn, i rett tid, han som held fast på dei vekene som er sette for innhaustinga.
וְלֹֽא־אָמְר֣וּ בִלְבָבָ֗ם נִ֤ירָא נָא֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הַנֹּתֵ֗ן גֶּ֛שֶׁם *וירה **יוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בְּעִתּ֑וֹ שְׁבֻע֛וֹת חֻקּ֥וֹת קָצִ֖יר יִשְׁמָר־לָֽנוּ׃ ‬
Misgjerningane dykkar har vendt dette bort, syndene dykkar har halde det gode borte frå dykk.
עֲוֺנוֹתֵיכֶ֖ם הִטּוּ־אֵ֑לֶּה וְחַטֹּ֣אותֵיכֶ֔ם מָנְע֥וּ הַטּ֖וֹב מִכֶּֽם׃ ‬
For det finst ugudelege mellom folket mitt. Dei lurer som fugelfangarar på vakt, dei set opp feller og fangar menneske.
כִּי־נִמְצְא֥וּ בְעַמִּ֖י רְשָׁעִ֑ים יָשׁוּר֙ כְּשַׁ֣ךְ יְקוּשִׁ֔ים הִצִּ֥יבוּ מַשְׁחִ֖ית אֲנָשִׁ֥ים יִלְכֹּֽדוּ׃ ‬
Som eit bur fullt av fuglar, slik er husa deira fulle av svik. Difor er dei blitt store og rike.
כִּכְלוּב֙ מָ֣לֵא ע֔וֹף כֵּ֥ן בָּתֵּיהֶ֖ם מְלֵאִ֣ים מִרְמָ֑ה עַל־כֵּ֥ן גָּדְל֖וּ וַֽיַּעֲשִֽׁירוּ׃ ‬
Dei er blitt feite og sleipe, dei går over alle grenser i vondskap. Dei fører ikkje rettssaka for den farlause så han kan vinna fram, og dei skaffar ikkje dei fattige rett.
שָׁמְנ֣וּ עָשְׁת֗וּ גַּ֚ם עָֽבְר֣וּ דִבְרֵי־רָ֔ע דִּ֣ין לֹא־דָ֔נוּ דִּ֥ין יָת֖וֹם וְיַצְלִ֑יחוּ וּמִשְׁפַּ֥ט אֶבְיוֹנִ֖ים לֹ֥א שָׁפָֽטוּ׃ ‬
Skulle eg ikkje straffa dei for dette? seier Herren. Skulle ikkje mi sjel ta hemn over eit folk som dette?
הַֽעַל־אֵ֥לֶּה לֹֽא־אֶפְקֹ֖ד נְאֻם־יְהֹוָ֑ה אִ֚ם בְּג֣וֹי אֲשֶׁר־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי׃ ס ‬
Noko forferdeleg og grufullt har hendt i landet:
שַׁמָּה֙ וְשַׁ֣עֲרוּרָ֔ה נִהְיְתָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ ‬
Profetane profeterer løgn, prestane rår med deira hjelp, og folket mitt vil ha det slik. Men kva vil de gjera når enden kjem?
הַנְּבִיאִ֞ים נִבְּא֣וּ־בַשֶּׁ֗קֶר וְהַכֹּהֲנִים֙ יִרְדּ֣וּ עַל־יְדֵיהֶ֔ם וְעַמִּ֖י אָ֣הֲבוּ כֵ֑ן וּמַֽה־תַּעֲשׂ֖וּ לְאַחֲרִיתָֽהּ׃ ‬
←→