FLOGVIT
.bible

JeremiaKapittel 48

+ UndertekstGrunntekst← ForrigeNeste →
Om Moab. Så seier Herren Sebaot, Israels Gud: Ve over Nebo, for han er øydelagd! Kirjatajim er gjord til skamme og teken. Festninga er gjord til skamme og knust.
לְמוֹאָ֡ב כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל ה֤וֹי אֶל־נְבוֹ֙ כִּ֣י שֻׁדָּ֔דָה הֹבִ֥ישָׁה נִלְכְּדָ֖ה קִרְיָתָ֑יִם הֹבִ֥ישָׁה הַמִּשְׂגָּ֖ב וָחָֽתָּה׃ ‬
Det er slutt på Moabs ære. I Hesjbon legg dei vonde planar mot henne: «Kom, lat oss rydda henne ut som folk!» Også du, Madmen, skal teia, sverdet følgjer deg.
אֵ֣ין עוֹד֮ תְּהִלַּ֣ת מוֹאָב֒ בְּחֶשְׁבּ֗וֹן חָשְׁב֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ רָעָ֔ה לְכ֖וּ וְנַכְרִיתֶ֣נָּה מִגּ֑וֹי גַּם־מַדְמֵ֣ן תִּדֹּ֔מִּי אַחֲרַ֖יִךְ תֵּ֥לֶךְ חָֽרֶב׃ ‬
Høyr ropet frå Horonajim: øydelegging og stor ulukke!
ק֥וֹל צְעָקָ֖ה מֵחֹֽרוֹנָ֑יִם שֹׁ֖ד וָשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל׃ ‬
Moab er knust! Dei unge ropar høgt i naud.
נִשְׁבְּרָ֖ה מוֹאָ֑ב הִשְׁמִ֥יעוּ זְּעָקָ֖ה *צעוריה **צְעִירֶֽיהָ׃ ‬
For på vegen opp til Luhit stig dei gråtande opp, og på vegen ned til Horonajim høyrer dei fortvila rop over øydelegginga.
כִּ֚י מַעֲלֵ֣ה *הלחות **הַלּוּחִ֔ית בִּבְכִ֖י יַֽעֲלֶה־בֶּ֑כִי כִּ֚י בְּמוֹרַ֣ד חוֹרֹנַ֔יִם צָרֵ֥י צַֽעֲקַת־שֶׁ֖בֶר שָׁמֵֽעוּ׃ ‬
Røm! Berg livet! Ver som einer i øydemarka!
נֻ֖סוּ מַלְּט֣וּ נַפְשְׁכֶ֑ם וְתִֽהְיֶ֔ינָה כַּעֲרוֹעֵ֖ר בַּמִּדְבָּֽר׃ ‬
Fordi du sette di lit til gjerningane dine og skattane dine, skal du òg verta teken. Kemosj skal gå i eksil, saman med prestane og hovdingane sine.
כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙ וּבְא֣וֹצְרוֹתַ֔יִךְ גַּם־אַ֖תְּ תִּלָּכֵ֑דִי וְיָצָ֤א *כמיש **כְמוֹשׁ֙ בַּגּוֹלָ֔ה כֹּהֲנָ֥יו וְשָׂרָ֖יו *יחד **יַחְדָּֽיו׃ ‬
Øydeleggjaren skal koma over kvar by, og ingen by skal sleppa unna. Dalen skal gå til grunne, og sletta skal verta øydelagd, slik Herren har sagt.
וְיָבֹ֨א שֹׁדֵ֜ד אֶל־כָּל־עִ֗יר וְעִיר֙ לֹ֣א תִמָּלֵ֔ט וְאָבַ֥ד הָעֵ֖מֶק וְנִשְׁמַ֣ד הַמִּישֹׁ֑ר אֲשֶׁ֖ר אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ ‬
Gjev Moab vengjer, for ho skal fara heilt bort! Byane hennar skal verta til audn, utan nokon som bur der.
תְּנוּ־צִ֣יץ לְמוֹאָ֔ב כִּ֥י נָצֹ֖א תֵּצֵ֑א וְעָרֶ֙יהָ֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב בָּהֵֽן׃ ‬
Forbanna er den som gjer Herrens verk med slurv, og forbanna er den som held sverdet sitt tilbake frå blod.
אָר֗וּר עֹשֶׂ֛ה מְלֶ֥אכֶת יְהוָ֖ה רְמִיָּ֑ה וְאָר֕וּר מֹנֵ֥עַ חַרְבּ֖וֹ מִדָּֽם׃ ‬
Moab har hatt det trygt frå ungdomen av, han har kvilt på botnfallet sitt. Han har ikkje vorte tømt frå kar til kar og ikkje gått i eksil. Difor har smaken hans halde seg, og angen hans har ikkje endra seg.
שַׁאֲנַ֨ן מוֹאָ֜ב מִנְּעוּרָ֗יו וְשֹׁקֵ֥ט הוּא֙ אֶל־שְׁמָרָ֔יו וְלֹֽא־הוּרַ֤ק מִכְּלִי֙ אֶל־כֶּ֔לִי וּבַגּוֹלָ֖ה לֹ֣א הָלָ֑ךְ עַל־כֵּ֗ן עָמַ֤ד טַעְמוֹ֙ בּ֔וֹ וְרֵיח֖וֹ לֹ֥א נָמָֽר׃ ס ‬
Sjå, difor kjem det dagar, seier Herren, då eg sender menn som veltar kar, og dei skal velta han og tøma kara hans og knusa krukkene hans.
לָכֵ֞ן הִנֵּ֖ה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשִׁלַּחְתִּי־ל֥וֹ צֹעִ֖ים וְצֵעֻ֑הוּ וְכֵלָ֣יו יָרִ֔יקוּ וְנִבְלֵיהֶ֖ם יְנַפֵּֽצוּ׃ ‬
Då skal Moab verta til skamme over Kemosj, slik Israels hus vart til skamme over Betel, som dei sette si lit til.
וּבֹ֥שׁ מוֹאָ֖ב מִכְּמ֑וֹשׁ כַּאֲשֶׁר־בֹּ֙שׁוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ית אֵ֖ל מִבְטֶחָֽם׃ ‬
Korleis kan de seia: «Vi er krigarar og djerve menn til strid»?
אֵ֚יךְ תֹּֽאמְר֔וּ גִּבּוֹרִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַנְשֵׁי־חַ֖יִל לַמִּלְחָמָֽה׃ ‬
Moab er øydelagd, og fienden stig opp mot byane hans, og dei beste unge mennene hans går ned til slakting, seier Kongen, Herren Sebaot er hans namn.
שֻׁדַּ֤ד מוֹאָב֙ וְעָרֶ֣יהָ עָלָ֔ה וּמִבְחַ֥ר בַּֽחוּרָ֖יו יָרְד֣וּ לַטָּ֑בַח נְאֻ֨ם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ ‬
Moabs ulukke er nær føreståande, ulukka hans kjem snøgt.
קָר֥וֹב אֵיד־מוֹאָ֖ב לָב֑וֹא וְרָ֣עָת֔וֹ מִהֲרָ֖ה מְאֹֽד׃ ‬
Syng sørgesong over han, alle de som bur ikring han, alle de som kjenner namnet hans. Sei: «Korleis er ikkje maktstaven knekt, det herlege septeret!»
נֻ֤דוּ לוֹ֙ כָּל־סְבִיבָ֔יו וְכֹ֖ל יֹדְעֵ֣י שְׁמ֑וֹ אִמְר֗וּ אֵיכָ֤ה נִשְׁבַּר֙ מַטֵּה־עֹ֔ז מַקֵּ֖ל תִּפְאָרָֽה׃ ‬
Stig ned frå æra di og sit i tørsten, du som bur i Dibons dotter! For øydeleggjaren av Moab stig opp mot deg og riv ned festningane dine.
רְדִ֤י מִכָּבוֹד֙ *ישבי **וּשְׁבִ֣י בַצָּמָ֔א יֹשֶׁ֖בֶת בַּת־דִּיב֑וֹן כִּֽי־שֹׁדֵ֤ד מוֹאָב֙ עָ֣לָה בָ֔ךְ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָֽיִךְ׃ ‬
Still deg ved vegen og hald utkik, du som bur i Aroer. Spør han som flyktar og henne som slepp unna, sei: «Kva har hendt?»
אֶל־דֶּ֛רֶךְ עִמְדִ֥י וְצַפִּ֖י יוֹשֶׁ֣בֶת עֲרוֹעֵ֑ר שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה אִמְרִ֖י מַה־נִּֽהְיָֽתָה׃ ‬
Moab er gjord til skamme, for han er knust. Hyl og skrik! Kunngjer ved Arnon at Moab er øydelagd!
הֹבִ֥ישׁ מוֹאָ֛ב כִּֽי־חַ֖תָּה *הילילי **הֵילִ֣ילוּ ׀ *וזעקי **וּֽזְעָ֑קוּ הַגִּ֣ידוּ בְאַרְנ֔וֹן כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד מוֹאָֽב׃ ‬
Domen har kome over slettelandet, over Holon, Jahsa og Mefaat,
וּמִשְׁפָּ֥ט בָּ֖א אֶל־אֶ֣רֶץ הַמִּישֹׁ֑ר אֶל־חֹל֥וֹן וְאֶל־יַ֖הְצָה וְעַל־*מופעת **מֵיפָֽעַת׃ ‬
over Dibon, Nebo og Bet-Diblatajim,
וְעַל־דִּיב֣וֹן וְעַל־נְב֔וֹ וְעַל־בֵּ֖ית דִּבְלָתָֽיִם׃ ‬
over Kirjatajim, Bet-Gamul og Bet-Meon,
וְעַ֧ל קִרְיָתַ֛יִם וְעַל־בֵּ֥ית גָּמ֖וּל וְעַל־בֵּ֥ית מְעֽוֹן׃ ‬
over Kerijot og Bosra, og over alle byane i Moab-landet, både dei fjerne og dei nære.
וְעַל־קְרִיּ֖וֹת וְעַל־בָּצְרָ֑ה וְעַ֗ל כָּל־עָרֵי֙ אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב הָרְחֹק֖וֹת וְהַקְּרֹבֽוֹת׃ ‬
Moabs horn er avhogge, og armen hans er broten, seier Herren.
נִגְדְּעָה֙ קֶ֣רֶן מוֹאָ֔ב וּזְרֹע֖וֹ נִשְׁבָּ֑רָה נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃ ‬
Gjer han drukken, for han har opphøgd seg mot Herren! Moab skal velta seg i spyet sitt og sjølv verta til latter.
הַשְׁכִּירֻ֕הוּ כִּ֥י עַל־יְהוָ֖ה הִגְדִּ֑יל וְסָפַ֤ק מוֹאָב֙ בְּקִיא֔וֹ וְהָיָ֥ה לִשְׂחֹ֖ק גַּם־הֽוּא׃ ‬
Var ikkje Israel til latter for deg? Vart han gripen blant tjuvar, sidan du rista på hovudet kvar gong du tala om han?
וְאִ֣ם ׀ ל֣וֹא הַשְּׂחֹ֗ק הָיָ֤ה לְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־בְּגַנָּבִ֖ים *נמצאה **נִמְצָ֑א כִּֽי־מִדֵּ֧י דְבָרֶ֛יךָ בּ֖וֹ תִּתְנוֹדָֽד׃ ‬
Forlat byane og bu i fjellet, de som bur i Moab! Ver som dua som byggjer reir ved kanten av juvet!
עִזְב֤וּ עָרִים֙ וְשִׁכְנ֣וּ בַסֶּ֔לַע יֹשְׁבֵ֖י מוֹאָ֑ב וִֽהְי֣וּ כְיוֹנָ֔ה תְּקַנֵּ֖ן בְּעֶבְרֵ֥י פִי־פָֽחַת׃ ‬
Vi har høyrt om Moabs hovmod, det store hovmodet hans, om storlæten, hovmodet, overmotet og hjartets stoltheit.
שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּאֶ֣ה מְאֹ֑ד גָּבְה֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְגַאֲוָת֖וֹ וְרֻ֥ם לִבּֽוֹ׃ ‬
Eg kjenner raseriet hans, seier Herren, men det fører ingen stad. Skrytet hans har ikkje utretta noko.
אֲנִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה עֶבְרָת֖וֹ וְלֹא־כֵ֑ן בַּדָּ֖יו לֹא־כֵ֥ן עָשֽׂוּ׃ ‬
Difor vil eg klaga over Moab, ropa ut over heile Moab. Over mennene i Kir-Heres sukkar eg.
עַל־כֵּן֙ עַל־מוֹאָ֣ב אֲיֵלִ֔יל וּלְמוֹאָ֥ב כֻּלֹּ֖ה אֶזְעָ֑ק אֶל־אַנְשֵׁ֥י קִֽיר־חֶ֖רֶשׂ יֶהְגֶּֽה׃ ‬
Med Jasers gråt gret eg over deg, du vintre i Sibma! Rankene dine nådde over havet, dei nådde heilt til Jasers hav. Over hausten din og druehausten din har øydeleggjaren kome.
מִבְּכִ֨י יַעְזֵ֤ר אֶבְכֶּה־לָּךְ֙ הַגֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֔ה נְטִֽישֹׁתַ֙יִךְ֙ עָ֣בְרוּ יָ֔ם עַ֛ד יָ֥ם יַעְזֵ֖ר נָגָ֑עוּ עַל־קֵיצֵ֥ךְ וְעַל־בְּצִירֵ֖ךְ שֹׁדֵ֥ד נָפָֽל׃ ‬
Glede og fryd er borte frå fruktlandet og Moab-landet. Eg har fått vinen til å stansa i vinperssene. Ingen trakkar druer med gledesrop, ropet er ikkje gledesrop.
וְנֶאֶסְפָ֨ה שִׂמְחָ֥ה וָגִ֛יל מִכַּרְמֶ֖ל וּמֵאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב וְיַ֙יִן֙ מִיקָבִ֣ים הִשְׁבַּ֔תִּי לֹֽא־יִדְרֹ֣ךְ הֵידָ֔ד הֵידָ֖ד לֹ֥א הֵידָֽד׃ ‬
Skriket frå Hesjbon når til Elale og Jahas. Dei ropar frå Soar til Horonajim og Eglat-Sjelisija. For jamvel vatnet i Nimrim skal verta til ørken.
מִזַּעֲקַ֨ת חֶשְׁבּ֜וֹן עַד־אֶלְעָלֵ֗ה עַד־יַ֙הַץ֙ נָתְנ֣וּ קוֹלָ֔ם מִצֹּ֙עַר֙ עַד־חֹ֣רֹנַ֔יִם עֶגְלַ֖ת שְׁלִֽשִׁיָּ֑ה כִּ֚י גַּם־מֵ֣י נִמְרִ֔ים לִמְשַׁמּ֖וֹת יִהְיֽוּ׃ ‬
Eg vil gjera ende på dei i Moab som ofrar på offerhaugane og brenner røykjelse for gudane sine, seier Herren.
וְהִשְׁבַּתִּ֥י לְמוֹאָ֖ב נְאֻם־יְהוָ֑ה מַעֲלֶ֣ה בָמָ֔ה וּמַקְטִ֖יר לֵאלֹהָֽיו׃ ‬
Difor klagar hjartet mitt over Moab som ei fløyte, hjartet mitt klagar over mennene i Kir-Heres som ei fløyte. For rikdomen dei samla, har gått til grunne.
עַל־כֵּ֞ן לִבִּ֤י לְמוֹאָב֙ כַּחֲלִלִ֣ים יֶהֱמֶ֔ה וְלִבִּי֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י קִֽיר־חֶ֔רֶשׂ כַּחֲלִילִ֖ים יֶהֱמֶ֑ה עַל־כֵּ֛ן יִתְרַ֥ת עָשָׂ֖ה אָבָֽדוּ׃ ‬
For kvart hovud er skalla, og kvart skjegg er avraka. På alle hender er det risper, og om livet er det sekkjetøy.
כִּ֤י כָל־רֹאשׁ֙ קָרְחָ֔ה וְכָל־זָקָ֖ן גְּרֻעָ֑ה עַ֤ל כָּל־יָדַ֙יִם֙ גְּדֻדֹ֔ת וְעַל־מָתְנַ֖יִם שָֽׂק׃ ‬
På alle tak i Moab og på alle torg er det berre klage. For eg har knust Moab som eit kar ingen vil ha, seier Herren.
עַ֣ל כָּל־גַּגּ֥וֹת מוֹאָ֛ב וּבִרְחֹבֹתֶ֖יהָ כֻּלֹּ֣ה מִסְפֵּ֑ד כִּֽי־שָׁבַ֣רְתִּי אֶת־מוֹאָ֗ב כִּכְלִ֛י אֵֽין־חֵ֥פֶץ בּ֖וֹ נְאֻם־יְהוָֽה׃ ‬
Å, kor han er knust! Hyl! Å, kor Moab har vendt ryggen i skam! Moab er vorte til latter og til redsle for alle ikring han.
אֵ֥יךְ חַ֙תָּה֙ הֵילִ֔ילוּ אֵ֛יךְ הִפְנָה־עֹ֥רֶף מוֹאָ֖ב בּ֑וֹשׁ וְהָיָ֥ה מוֹאָ֛ב לִשְׂחֹ֥ק וְלִמְחִתָּ֖ה לְכָל־סְבִיבָֽיו׃ ס ‬
For så seier Herren: Sjå, han flyg som ein ørn og breier vengene sine ut over Moab.
כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֥ה כַנֶּ֖שֶׁר יִדְאֶ֑ה וּפָרַ֥שׂ כְּנָפָ֖יו אֶל־מוֹאָֽב׃ ‬
Byane er tekne, festningane er erobra. Den dagen skal hjartet til krigarane i Moab vera som hjartet til ei kvinne i fødselsveer.
נִלְכְּדָה֙ הַקְּרִיּ֔וֹת וְהַמְּצָד֖וֹת נִתְפָּ֑שָׂה וְֽ֠הָיָה לֵ֞ב גִּבּוֹרֵ֤י מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כְּלֵ֖ב אִשָּׁ֥ה מְצֵרָֽה׃ ‬
Moab skal verta utsletta som folk, for han har opphøgd seg mot Herren.
וְנִשְׁמַ֥ד מוֹאָ֖ב מֵעָ֑ם כִּ֥י עַל־יְהוָ֖ה הִגְדִּֽיל׃ ‬
Redsle, grav og snare over deg, du som bur i Moab, seier Herren.
פַּ֥חַד וָפַ֖חַת וָפָ֑ח עָלֶ֛יךָ יוֹשֵׁ֥ב מוֹאָ֖ב נְאֻם־יְהוָֽה׃ ‬
Den som flyktar frå redsla, skal falla i grava, og den som kjem opp or grava, skal verta fanga i snara. For eg lèt straffeåret koma over Moab, seier Herren.
*הניס **הַנָּ֞ס מִפְּנֵ֤י הַפַּ֙חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל־הַפַּ֔חַת וְהָֽעֹלֶה֙ מִן־הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח כִּֽי־אָבִ֨יא אֵלֶ֧יהָ אֶל־מוֹאָ֛ב שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ ‬
I skuggen av Hesjbon står flyktningar utan kraft. For eld gjekk ut frå Hesjbon, ein loge frå Sihons hus. Han fortærte tinningen på Moab og hovudskallen på dei som lagar ståk.
בְּצֵ֥ל חֶשְׁבּ֛וֹן עָמְד֖וּ מִכֹּ֣חַ נָסִ֑ים כִּֽי־אֵ֞שׁ יָצָ֣א מֵחֶשְׁבּ֗וֹן וְלֶֽהָבָה֙ מִבֵּ֣ין סִיח֔וֹן וַתֹּ֙אכַל֙ פְּאַ֣ת מוֹאָ֔ב וְקָדְקֹ֖ד בְּנֵ֥י שָׁאֽוֹן׃ ‬
Ve deg, Moab! Kemosjs folk er fortapt! For sønene dine er førte bort som fangar, og døtrene dine i fangenskap.
אוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖ד עַם־כְּמ֑וֹשׁ כִּֽי־לֻקְּח֤וּ בָנֶ֙יךָ֙ בַּשֶּׁ֔בִי וּבְנֹתֶ֖יךָ בַּשִּׁבְיָֽה׃ ‬
Men i dei siste dagar vil eg venda lagnaden til Moab, seier Herren. Hit når domen over Moab.
וְשַׁבְתִּ֧י שְׁבוּת־מוֹאָ֛ב בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה עַד־הֵ֖נָּה מִשְׁפַּ֥ט מוֹאָֽב׃ ס ‬
←→