FLOGVIT
.bible

JeremiaKapittel 3

+ UndertekstGrunntekst← ForrigeNeste →
Det vert sagt: Om ein mann sender frå seg kona si, og ho går frå han og vert ein annan manns kone, kan han då venda attende til henne? Ville ikkje det landet då verta heilt vanhelga? Men du har drive hor med mange elskarar, og likevel – vend attende til meg! seier Herren.
לֵאמֹ֡ר הֵ֣ן יְשַׁלַּ֣ח אִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֩ וְהָלְכָ֨ה מֵאִתּ֜וֹ וְהָיְתָ֣ה לְאִישׁ־אַחֵ֗ר הֲיָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יהָ֙ ע֔וֹד הֲל֛וֹא חָנ֥וֹף תֶּחֱנַ֖ף הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְאַ֗תְּ זָנִית֙ רֵעִ֣ים רַבִּ֔ים וְשׁ֥וֹב אֵלַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ ‬
Lyft augo dine mot dei nakne haugane og sjå: Kvar har du ikkje lege med nokon? Ved vegane sat du og venta på dei, som ein arabar i øydemarka. Du har vanhelga landet med horelivet ditt og vondskapen din.
שְׂאִֽי־עֵינַ֨יִךְ עַל־שְׁפָיִ֜ם וּרְאִ֗י אֵיפֹה֙ לֹ֣א *שגלת **שֻׁכַּ֔בְתְּ עַל־דְּרָכִים֙ יָשַׁ֣בְתְּ לָהֶ֔ם כַּעֲרָבִ֖י בַּמִּדְבָּ֑ר וַתַּחֲנִ֣יפִי אֶ֔רֶץ בִּזְנוּתַ֖יִךְ וּבְרָעָתֵֽךְ׃ ‬
Difor vart regnskurane haldne attende, og vårregnet kom ikkje. Du har fått ei horepanne, du nektar å skjemmast.
וַיִּמָּנְע֣וּ רְבִבִ֔ים וּמַלְק֖וֹשׁ ל֣וֹא הָיָ֑ה וּמֵ֨צַח אִשָּׁ֤ה זוֹנָה֙ הָ֣יָה לָ֔ךְ מֵאַ֖נְתְּ הִכָּלֵֽם׃ ‬
Har du ikkje nettopp no ropa til meg: 'Far min! Du er min ungdoms ven!'
הֲל֣וֹא מֵעַ֔תָּה *קראתי **קָרָ֥את לִ֖י אָבִ֑י אַלּ֥וּף נְעֻרַ֖י אָֽתָּה׃ ‬
'Vil han vera vrei for alltid? Vil han halda på vreiden til evig tid?' Sjå, slik har du tala, men du har gjort det vonde og fått det til.
הֲיִנְטֹ֣ר לְעוֹלָ֔ם אִם־יִשְׁמֹ֖ר לָנֶ֑צַח הִנֵּ֥ה *דברתי **דִבַּ֛רְתְּ וַתַּעֲשִׂ֥י הָרָע֖וֹת וַתּוּכָֽל׃ פ ‬
Herren sa til meg i kong Josjia sine dagar: Har du sett kva den fråfalne Israel har gjort? Ho gjekk opp på kvart høgt fjell og under kvart grønt tre og dreiv hor der.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י בִּימֵי֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ הֲ‍ֽרָאִ֔יתָ אֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל הֹלְכָ֨ה הִ֜יא עַל־כָּל־הַ֣ר גָּבֹ֗הַּ וְאֶל־תַּ֛חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָ֖ן וַתִּזְנִי־שָֽׁם׃ ‬
Eg tenkte: Etter at ho har gjort alt dette, vil ho venda attende til meg. Men ho vende ikkje attende. Og den trulause syster hennar, Juda, såg det.
וָאֹמַ֗ר אַחֲרֵ֨י עֲשׂוֹתָ֧הּ אֶת־כָּל־אֵ֛לֶּה אֵלַ֥י תָּשׁ֖וּב וְלֹא־שָׁ֑בָה *ותראה **וַתֵּ֛רֶא בָּגוֹדָ֥ה אֲחוֹתָ֖הּ יְהוּדָֽה׃ ‬
Og eg såg at endå eg hadde sendt den fråfalne Israel bort og gjeve henne skiljebrev fordi ho hadde drive hor, så vart ikkje den trulause syster hennar, Juda, redd. Ho gjekk av stad og dreiv hor ho òg.
וָאֵ֗רֶא כִּ֤י עַל־כָּל־אֹדוֹת֙ אֲשֶׁ֤ר נִֽאֲפָה֙ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁלַּחְתִּ֕יהָ וָאֶתֵּ֛ן אֶת־סֵ֥פֶר כְּרִיתֻתֶ֖יהָ אֵלֶ֑יהָ וְלֹ֨א יָֽרְאָ֜ה בֹּֽגֵדָ֤ה יְהוּדָה֙ אֲחוֹתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ וַתִּ֥זֶן גַּם־הִֽיא׃ ‬
Fordi ho tok horelivet så lett, vanhelga ho landet. Ho dreiv hor med stein og tre.
וְהָיָה֙ מִקֹּ֣ל זְנוּתָ֔הּ וַתֶּחֱנַ֖ף אֶת־הָאָ֑רֶץ וַתִּנְאַ֥ף אֶת־הָאֶ֖בֶן וְאֶת־הָעֵֽץ׃ ‬
Og trass i alt dette har den trulause syster hennar, Juda, ikkje vendt attende til meg av heile sitt hjarte, men berre med falskheit, seier Herren.
וְגַם־בְּכָל־זֹ֗את לֹא־שָׁ֨בָה אֵלַ֜י בָּגוֹדָ֧ה אֲחוֹתָ֛הּ יְהוּדָ֖ה בְּכָל־לִבָּ֑הּ כִּ֥י אִם־בְּשֶׁ֖קֶר נְאֻם־יְהוָֽה׃ פ ‬
Herren sa til meg: Den fråfalne Israel står meir rettferdig enn den trulause Juda.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י צִדְּקָ֥ה נַפְשָׁ֖הּ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל מִבֹּגֵדָ֖ה יְהוּדָֽה׃ ‬
Gå og rop ut desse orda mot nord og sei: Vend om, du fråfalne Israel, seier Herren. Eg vil ikkje sjå på dykk med vreide, for eg er nådig, seier Herren. Eg vil ikkje vera vrei for alltid.
הָלֹ֡ךְ וְקֽ͏ָרָאתָ֩ אֶת־הַדְּבָרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה צָפ֗וֹנָה וְ֠אָמַרְתָּ שׁ֣וּבָה מְשֻׁבָ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לֽוֹא־אַפִּ֥יל פָּנַ֖י בָּכֶ֑ם כִּֽי־חָסִ֤יד אֲנִי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לֹ֥א אֶטּ֖וֹר לְעוֹלָֽם׃ ‬
Berre erkjenn skulda di, at du har gjort opprør mot Herren din Gud. Du spreidde vegane dine til framande under kvart grønt tre, og de lydde ikkje røysta mi, seier Herren.
אַ֚ךְ דְּעִ֣י עֲוֺנֵ֔ךְ כִּ֛י בַּיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖יִךְ פָּשָׁ֑עַתְּ וַתְּפַזְּרִ֨י אֶת־דְּרָכַ֜יִךְ לַזָּרִ֗ים תַּ֚חַת כָּל־עֵ֣ץ רַעֲנָ֔ן וּבְקוֹלִ֥י לֹא־שְׁמַעְתֶּ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ ‬
Vend om, de fråfalne born, seier Herren, for eg er ektemannen dykkar. Eg vil ta dykk, éin frå kvar by og to frå kvar ætt, og føra dykk til Sion.
שׁ֣וּבוּ בָנִ֤ים שׁוֹבָבִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֥י אָנֹכִ֖י בָּעַ֣לְתִּי בָכֶ֑ם וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶחָ֣ד מֵעִ֗יר וּשְׁנַ֙יִם֙ מִמִּשְׁפָּחָ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם צִיּֽוֹן׃ ‬
Eg vil gje dykk gjetarar etter mitt hjarte, og dei skal gjeta dykk med kunnskap og visdom.
וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֛ם רֹעִ֖ים כְּלִבִּ֑י וְרָע֥וּ אֶתְכֶ֖ם דֵּעָ֥ה וְהַשְׂכֵּֽיל׃ ‬
Når de aukar i tal og vert fruktbare i landet i dei dagane, seier Herren, då skal dei ikkje lenger seia: 'Herrens paktkiste!' Ho skal ikkje koma dei i hugen, dei skal ikkje minnast henne eller sakna henne, og det skal ikkje lagast nokon ny.
וְהָיָ֡ה כִּ֣י תִרְבּוּ֩ וּפְרִיתֶ֨ם בָּאָ֜רֶץ בַּיָּמִ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לֹא־יֹ֣אמְרוּ ע֗וֹד אֲרוֹן֙ בְּרִית־יְהוָ֔ה וְלֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עַל־לֵ֑ב וְלֹ֤א יִזְכְּרוּ־בוֹ֙ וְלֹ֣א יִפְקֹ֔דוּ וְלֹ֥א יֵעָשֶׂ֖ה עֽוֹד׃ ‬
På den tida skal dei kalla Jerusalem Herrens trone. Alle folkeslag skal samlast der for Herrens namn, i Jerusalem. Dei skal ikkje lenger følgja sitt eige vonde og hardnakka hjarte.
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא יִקְרְא֤וּ לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ כִּסֵּ֣א יְהוָ֔ה וְנִקְוּ֨וּ אֵלֶ֧יהָ כָֽל־הַגּוֹיִ֛ם לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה לִירוּשָׁלָ֑͏ִם וְלֹא־יֵלְכ֣וּ ע֔וֹד אַחֲרֵ֕י שְׁרִר֖וּת לִבָּ֥ם הָרָֽע׃ ס ‬
I dei dagane skal Juda hus gå saman med Israels hus, og dei skal koma saman frå landet i nord til det landet eg gav fedrane dykkar til arv.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה יֵלְכ֥וּ בֵית־יְהוּדָ֖ה עַל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְיָבֹ֤אוּ יַחְדָּו֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר הִנְחַ֖לְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃ ‬
Eg tenkte: Kor gjerne eg vil setja deg mellom borna og gje deg eit herleg land, den fagraste arv mellom folkeslaga! Og eg tenkte: Du skal kalla meg 'Far min' og ikkje venda deg bort frå meg.
וְאָנֹכִ֣י אָמַ֗רְתִּי אֵ֚יךְ אֲשִׁיתֵ֣ךְ בַּבָּנִ֔ים וְאֶתֶּן־לָךְ֙ אֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֔ה נַחֲלַ֥ת צְבִ֖י צִבְא֣וֹת גּוֹיִ֑ם וָאֹמַ֗ר אָבִי֙ *תקראו־**תִּקְרְאִי־לִ֔י וּמֵאֲחֲרַ֖י לֹ֥א *תשובו **תָשֽׁוּבִי׃ ‬
Men som ei kvinne er truløs mot mannen sin, slik har de vore trulause mot meg, Israels hus, seier Herren.
אָכֵ֛ן בָּגְדָ֥ה אִשָּׁ֖ה מֵרֵעָ֑הּ כֵּ֣ן בְּגַדְתֶּ֥ם בִּ֛י בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָֽה׃ ‬
Ei røyst høyrest på dei nakne haugane, gråt og bøn frå Israels born, fordi dei har forvrengt vegane sine og gløymt Herren sin Gud.
ק֚וֹל עַל־שְׁפָיִ֣ים נִשְׁמָ֔ע בְּכִ֥י תַחֲנוּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י הֶעֱוּוּ֙ אֶת־דַּרְכָּ֔ם שָׁכְח֖וּ אֶת־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ ‬
Vend om, de fråfalne born! Eg vil lækja fråfallet dykkar. – Sjå, vi kjem til deg, for du er Herren vår Gud.
שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹֽתֵיכֶ֑ם הִנְנוּ֙ אָתָ֣נוּ לָ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ ‬
Sanneleg, haugane og fjellbråket er berre løgn. Sanneleg, hos Herren vår Gud er Israels frelse.
אָכֵ֥ן לַשֶּׁ֛קֶר מִגְּבָע֖וֹת הָמ֣וֹן הָרִ֑ים אָכֵן֙ בַּיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ תְּשׁוּעַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃ ‬
Skam-avgudane har slukt det fedrane våre arbeidde for frå ungdomen av, sauene og oksane deira, sønene og døtrene deira.
וְהַבֹּ֗שֶׁת אָֽכְלָ֛ה אֶת־יְגִ֥יעַ אֲבוֹתֵ֖ינוּ מִנְּעוּרֵ֑ינוּ אֶת־צֹאנָם֙ וְאֶת־בְּקָרָ֔ם אֶת־בְּנֵיהֶ֖ם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶֽם׃ ‬
Lat oss liggja i skamma vår, og lat vanæra dekkja oss. For vi har synda mot Herren vår Gud, vi og fedrane våre, frå ungdomen av og til denne dag. Vi har ikkje lydt røysta til Herren vår Gud.
נִשְׁכְּבָ֣ה בְּבָשְׁתֵּ֗נוּ וּֽתְכַסֵּנוּ֮ כְּלִמָּתֵנוּ֒ כִּי֩ לַיהוָ֨ה אֱלֹהֵ֜ינוּ חָטָ֗אנוּ אֲנַ֙חְנוּ֙ וַאֲבוֹתֵ֔ינוּ מִנְּעוּרֵ֖ינוּ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְלֹ֣א שָׁמַ֔עְנוּ בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ ס ‬
←→