FLOGVIT
.bible

SalmeneKapittel 18

+ UndertekstGrunntekst← ForrigeNeste →
Til korleiaren. Av David, Herrens tenar. Han kvad denne songen for Herren den dagen Herren frelste han frå alle fiendane hans og frå Saul si hand.
לַמְנַצֵּ֤חַ ׀ לְעֶ֥בֶד יְהוָ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲשֶׁ֤ר דִּבֶּ֨ר ׀ לַיהוָ֗ה אֶת־דִּ֭בְרֵי הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְהוָ֘ה אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו וּמִיַּ֥ד שָׁאֽוּל׃ ‬
Han sa: Eg elskar deg, Herre, du min styrke!
וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְהוָ֣ה חִזְקִֽי׃ ‬
Herren er mitt berg, mi borg og min utfriar, min Gud, mitt fjell der eg finn vern, mitt skjold, mitt frelseshorn og mi trygge borg.
יְהוָ֤ה ׀ סַֽלְעִ֥י וּמְצוּדָתִ֗י וּמְפַ֫לְטִ֥י אֵלִ֣י צ֭וּרִי אֶֽחֱסֶה־בּ֑וֹ מָֽגִנִּ֥י וְקֶֽרֶן־יִ֝שְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּֽי׃ ‬
Eg ropar til Herren, han som er verd å lovprisa, og eg blir frelst frå fiendane mine.
מְ֭הֻלָּל אֶקְרָ֣א יְהוָ֑ה וּמִן־אֹ֝יְבַ֗י אִוָּשֵֽׁעַ׃ ‬
Dødsband omslutta meg, øydeleggjande straumar skremde meg.
אֲפָפ֥וּנִי חֶבְלֵי־מָ֑וֶת וְֽנַחֲלֵ֖י בְלִיַּ֣עַל יְבַֽעֲתֽוּנִי׃ ‬
Band frå dødsriket omgav meg, dødssnarer kom over meg.
חֶבְלֵ֣י שְׁא֣וֹל סְבָב֑וּנִי קִ֝דְּמ֗וּנִי מ֣וֹקְשֵׁי מָֽוֶת׃ ‬
I mi naud ropa eg til Herren, eg ropa om hjelp til min Gud. Han høyrde mi røyst frå sitt tempel, mitt rop nådde hans øyre.
בַּצַּר־לִ֤י ׀ אֶֽקֲ‪[c]‬רָ֣א יְהוָה֮ וְאֶל־אֱלֹהַ֢י אֲשַׁ֫וֵּ֥עַ יִשְׁמַ֣ע מֵהֵיכָל֣וֹ קוֹלִ֑י וְ֝שַׁוְעָתִ֗י לְפָנָ֤יו ׀ תָּב֬וֹא בְאָזְנָֽיו׃ ‬
Då skalv og rista jorda, grunnvollane under fjella dirra og skalv, for han var vreid.
וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ ׀ הָאָ֗רֶץ וּמוֹסְדֵ֣י הָרִ֣ים יִרְגָּ֑זוּ וַ֝יִּתְגָּֽעֲשׁ֗וּ כִּי־חָ֥רָה לֽוֹ׃ ‬
Røyk steig opp frå hans nase, fortærande eld frå hans munn, gloande kol loga ut frå han.
עָ֘לָ֤ה עָשָׁ֨ן ׀ בְּאַפּ֗וֹ וְאֵשׁ־מִפִּ֥יו תֹּאכֵ֑ל גֶּ֝חָלִ֗ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃ ‬
Han bøygde himmelen og steig ned, med mørke skyer under føtene sine.
וַיֵּ֣ט שָׁ֭מַיִם וַיֵּרַ֑ד וַ֝עֲרָפֶ֗ל תַּ֣חַת רַגְלֽ͏ָיו׃ ‬
Han reid på ein kjerub og flaug, han svevde på vindvengjer.
וַיִּרְכַּ֣ב עַל־כְּ֭רוּב וַיָּעֹ֑ף וַ֝יֵּ֗דֶא עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃ ‬
Han gjorde mørker til sitt skjul, rundt seg hadde han eit telt av mørkt vatn og tjukke skyer.
יָ֤שֶׁת חֹ֨שֶׁךְ ׀ סִתְר֗וֹ סְבִֽיבוֹתָ֥יו סֻכָּת֑וֹ חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃ ‬
Av glansen framfor han drog skyene hans forbi, med hagl og eldgloar.
מִנֹּ֗גַהּ נֶ֫גְדּ֥וֹ עָבָ֥יו עָבְר֑וּ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי־אֵֽשׁ׃ ‬
Herren torna i himmelen, Den Høgste lét si røyst høyra med hagl og eldgloar.
וַיַּרְעֵ֬ם בַּשָּׁמַ֨יִם ׀ יְֽהוָ֗ה וְ֭עֶלְיוֹן יִתֵּ֣ן קֹל֑וֹ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי־אֵֽשׁ׃ ‬
Han skaut pilene sine og spreidde dei, han sende lynnedslag og jaga dei på flukt.
וַיִּשְׁלַ֣ח חִ֭צָּיו וַיְפִיצֵ֑ם וּבְרָקִ֥ים רָ֝ב וַיְהֻמֵּֽם׃ ‬
Havdjupet vart synleg, jordgrunnvollane kom til syne ved din trugsel, Herre, ved din vreidespust.
וַיֵּ֤רָא֨וּ ׀ אֲפִ֥יקֵי מַ֗יִם וַֽיִּגָּלוּ֮ מוֹסְד֢וֹת תֵּ֫בֵ֥ל מִגַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְהוָ֑ה מִ֝נִּשְׁמַ֗ת ר֣וּחַ אַפֶּֽךָ׃ ‬
Han rekte handa ned frå det høge og greip meg, han drog meg opp or dei veldige vatna.
יִשְׁלַ֣ח מִ֭מָּרוֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽ֝מְשֵׁ֗נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃ ‬
Han fria meg frå min mektige fiende, frå dei som hata meg, for dei var for sterke for meg.
יַצִּילֵ֗נִי מֵאֹיְבִ֥י עָ֑ז וּ֝מִשֹּׂנְאַ֗י כִּֽי־אָמְצ֥וּ מִמֶּֽנִּי׃ ‬
Dei kom over meg på ulukkedagen min, men Herren var mi støtte.
יְקַדְּמ֥וּנִי בְיוֹם־אֵידִ֑י וַֽיְהִי־יְהוָ֖ה לְמִשְׁעָ֣ן לִֽי׃ ‬
Han førte meg ut i ope land, han berga meg fordi han hadde behag i meg.
וַיּוֹצִיאֵ֥נִי לַמֶּרְחָ֑ב יְ֝חַלְּצֵ֗נִי כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃ ‬
Herren løna meg etter mi rettferd, etter mine reine hender gav han meg att.
יִגְמְלֵ֣נִי יְהוָ֣ה כְּצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י יָשִׁ֥יב לִֽי׃ ‬
For eg har halde meg til Herrens vegar og ikkje vore gudlaus mot min Gud.
כִּֽי־שָׁ֭מַרְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא־רָ֝שַׁ֗עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי׃ ‬
For alle hans lover har eg for auge, og hans forskrifter støyter eg ikkje frå meg.
כִּ֣י כָל־מִשְׁפָּטָ֣יו לְנֶגְדִּ֑י וְ֝חֻקֹּתָ֗יו לֹא־אָסִ֥יר מֶֽנִּי׃ ‬
Eg var heilhjarta overfor han og vakta meg for mi synd.
וָאֱהִ֣י תָמִ֣ים עִמּ֑וֹ וָ֝אֶשְׁתַּמֵּ֗ר מֵעֲוֺנִֽי׃ ‬
Herren lønna meg etter mi rettferd, etter mine reine hender for hans auge.
וַיָּֽשֶׁב־יְהוָ֣ה לִ֣י כְצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י לְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו׃ ‬
Mot den trufaste viser du truskap, mot den ulastelege er du ulastleg.
עִם־חָסִ֥יד תִּתְחַסָּ֑ד עִם־גְּבַ֥ר תָּ֝מִ֗ים תִּתַּמָּֽם׃ ‬
Mot den reine viser du deg rein, men mot den falske er du utspekulert.
עִם־נָבָ֥ר תִּתְבָּרָ֑ר וְעִם־עִ֝קֵּ֗שׁ תִּתְפַּתָּֽל׃ ‬
For du frelser eit hjelpelaust folk, men dei hovmodige augo audmjukar du.
כִּֽי־אַ֭תָּה עַם־עָנִ֣י תוֹשִׁ֑יעַ וְעֵינַ֖יִם רָמ֣וֹת תַּשְׁפִּֽיל׃ ‬
For du tenner mi lampe, Herren min Gud lyser opp mitt mørker.
כִּֽי־אַ֭תָּה תָּאִ֣יר נֵרִ֑י יְהוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י יַגִּ֥יהַּ חָשְׁכִּֽי׃ ‬
Med deg kan eg sprengja ein hærflokk, med min Gud kan eg hoppa over ein mur.
כִּֽי־בְ֭ךָ אָרֻ֣ץ גְּד֑וּד וּ֝בֵֽאלֹהַ֗י אֲדַלֶּג־שֽׁוּר׃ ‬
Gud – hans veg er fullkomen, Herrens ord er prøvd. Han er eit skjold for alle som søkjer tilflukt hos han.
הָאֵל֮ תָּמִ֢ים דַּ֫רְכּ֥וֹ אִמְרַֽת־יְהוָ֥ה צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לְכֹ֤ל ׀ הַחֹסִ֬ים בּֽוֹ׃ ‬
For kven er Gud utan Herren? Og kven er eit berg utan vår Gud?
כִּ֤י מִ֣י אֱ֭לוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֑ה וּמִ֥י צ֝֗וּר זוּלָתִ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃ ‬
Gud er den som omgjerdar meg med kraft og gjer min veg fullkomen.
הָ֭אֵל הַמְאַזְּרֵ֣נִי חָ֑יִל וַיִּתֵּ֖ן תָּמִ֣ים דַּרְכִּֽי׃ ‬
Han gjer føtene mine som føtene til ei hind og set meg på mine høgder.
מְשַׁוֶּ֣ה רַ֭גְלַי כָּאַיָּל֑וֹת וְעַ֥ל בָּ֝מֹתַ֗י יַעֲמִידֵֽנִי׃ ‬
Han lærer hendene mine å strida, så armane mine spenner ein koparboge.
מְלַמֵּ֣ד יָ֭דַי לַמִּלְחָמָ֑ה וְֽנִחֲתָ֥ה קֶֽשֶׁת־נְ֝חוּשָׁ֗ה זְרוֹעֹתָֽי׃ ‬
Du gjev meg di frelse som skjold, di høgre hand held meg oppe, og din mildskap gjer meg stor.
וַתִּתֶּן־לִי֮ מָגֵ֢ן יִ֫שְׁעֶ֥ךָ וִֽימִינְךָ֥ תִסְעָדֵ֑נִי וְֽעַנְוַתְךָ֥ תַרְבֵּֽנִי׃ ‬
Du gjer stega mine vide under meg, og mine anklar vaklar ikkje.
תַּרְחִ֣יב צַעֲדִ֣י תַחְתָּ֑י וְלֹ֥א מָ֝עֲד֗וּ קַרְסֻלָּֽי׃ ‬
Eg forfølgjer fiendane mine og når dei att, eg snur ikkje før dei er utsletta.
אֶרְדּ֣וֹף א֭וֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵ֑ם וְלֹֽא־אָ֝שׁוּב עַד־כַּלּוֹתָֽם׃ ‬
Eg knuser dei så dei ikkje kan reisa seg, dei fell under føtene mine.
אֶ֭מְחָצֵם וְלֹא־יֻ֣כְלוּ ק֑וּם יִ֝פְּל֗וּ תַּ֣חַת רַגְלָֽי׃ ‬
Du omgjerdar meg med kraft til strid, du tvingar motstandarane mine i kne under meg.
וַתְּאַזְּרֵ֣נִי חַ֭יִל לַמִּלְחָמָ֑ה תַּכְרִ֖יעַ קָמַ֣י תַּחְתָּֽי׃ ‬
Fiendane mine let du snu ryggen til meg, dei som hata meg, gjer eg til inkjes.
וְֽאֹיְבַ֗י נָתַ֣תָּה לִּ֣י עֹ֑רֶף וּ֝מְשַׂנְאַ֗י אַצְמִיתֵֽם׃ ‬
Dei ropar, men ingen frelsar dei, til Herren, men han svarar dei ikkje.
יְשַׁוְּע֥וּ וְאֵין־מוֹשִׁ֑יעַ עַל־יְ֝הוָ֗ה וְלֹ֣א עָנָֽם׃ ‬
Eg mol dei til støv for vinden, eg tømer dei ut som søle på gatene.
וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ כְּטִ֖יט חוּצ֣וֹת אֲרִיקֵֽם׃ ‬
Du bergar meg frå strid med folket, du set meg til hovding over folkeslag. Eit folk eg ikkje kjende, tener meg.
תְּפַלְּטֵנִי֮ מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם תְּ֭שִׂימֵנִי לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֑ם עַ֖ם לֹא־יָדַ֣עְתִּי יַֽעַבְדֽוּנִי׃ ‬
Så snart dei høyrer om meg, lyder dei meg. Framande kryp for meg.
לְשֵׁ֣מַֽע אֹ֭זֶן יִשָּׁ֣מְעוּ לִ֑י בְּנֵֽי־נֵ֝כָ֗ר יְכַחֲשׁוּ־לִֽי׃ ‬
Framande visnar bort og kjem skjelvande ut frå borgene sine.
בְּנֵי־נֵכָ֥ר יִבֹּ֑לוּ וְ֝יַחְרְג֗וּ מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם׃ ‬
Herren lever! Lova vere mitt berg! Opphøgd vere Gud, mi frelse!
חַי־יְ֭הוָה וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י וְ֝יָר֗וּם אֱלוֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃ ‬
Gud er den som gjev meg hemn og legg folk under meg.
הָאֵ֗ל הַנּוֹתֵ֣ן נְקָמ֣וֹת לִ֑י וַיַּדְבֵּ֖ר עַמִּ֣ים תַּחְתָּֽי׃ ‬
Du friar meg frå fiendane mine, ja, du løfter meg over motstandarane mine, du bergar meg frå valdsmenn.
מְפַלְּטִ֗י מֵאֹ֫יְבָ֥י אַ֣ף מִן־קָ֭מַי תְּרוֹמְמֵ֑נִי מֵאִ֥ישׁ חָ֝מָ֗ס תַּצִּילֵֽנִי׃ ‬
Difor vil eg prisa deg mellom folkeslaga, Herre, og lovsyngja ditt namn.
עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖ בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהוָ֑ה וּלְשִׁמְךָ֥ אֲזַמֵּֽרָה׃ ‬
Han gjev sin konge stor frelse og viser truskap mot sin salva, mot David og hans ætt til evig tid.
*מגדל **מַגְדִּיל֮ יְשׁוּע֢וֹת מַ֫לְכּ֥וֹ וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד ׀ לִמְשִׁיח֗וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֗וֹ עַד־עוֹלָֽם׃ ‬
←→