FLOGVIT
.bible

JeremiaKapittel 50

+ UndertekstGrunntekst← ForrigeNeste →
Ordet som Herren tala om Babylon og om landet til kaldearane, gjennom profeten Jeremia:
הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־בָּבֶ֖ל אֶל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים בְּיַ֖ד יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃ ‬
Forkynn det mellom folka, gjer det kjent og reis eit banner! Gjer det kjent, løyn det ikkje! Sei: Babylon er teken! Bel står til skamme, Merodak er knust. Gudebileta hennar står til skamme, avgudane hennar er knuste.
הַגִּ֨ידוּ בַגּוֹיִ֤ם וְהַשְׁמִ֙יעוּ֙ וּֽשְׂאוּ־נֵ֔ס הַשְׁמִ֖יעוּ אַל־תְּכַחֵ֑דוּ אִמְרוּ֩ נִלְכְּדָ֨ה בָבֶ֜ל הֹבִ֥ישׁ בֵּל֙ חַ֣ת מְרֹדָ֔ךְ הֹבִ֣ישׁוּ עֲצַבֶּ֔יהָ חַ֖תּוּ גִּלּוּלֶֽיהָ׃ ‬
For eit folk frå nord dreg opp mot henne. Det skal gjera landet hennar til ei øydemark, så ingen bur der. Både menneske og dyr har rømt og drege bort.
כִּ֣י עָלָה֩ עָלֶ֨יהָ גּ֜וֹי מִצָּפ֗וֹן הֽוּא־יָשִׁ֤ית אֶת־אַרְצָהּ֙ לְשַׁמָּ֔ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה יוֹשֵׁ֖ב בָּ֑הּ מֵאָדָ֥ם וְעַד־בְּהֵמָ֖ה נָ֥דוּ הָלָֽכוּ׃ ‬
I dei dagane og på den tida, seier Herren, skal Israels born koma saman med Judas born. Dei skal gå gråtande av stad, og dei skal søkja Herren sin Gud.
בַּיָּמִ֨ים הָהֵ֜מָּה וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה יָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הֵ֥מָּה וּבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו הָל֤וֹךְ וּבָכוֹ֙ יֵלֵ֔כוּ וְאֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם יְבַקֵּֽשׁוּ׃ ‬
Dei skal spørja etter Sion og venda andletet dit: «Kom, lat oss binda oss til Herren i ei evig pakt som aldri skal gløymast!»
צִיּ֣וֹן יִשְׁאָ֔לוּ דֶּ֖רֶךְ הֵ֣נָּה פְנֵיהֶ֑ם בֹּ֚אוּ וְנִלְו֣וּ אֶל־יְהוָ֔ה בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃ ס ‬
Folket mitt har vore som bortkomne sauer. Gjetarane deira førte dei på villspor, dei lét dei streifa omkring på fjella. Dei gjekk frå fjell til haug og gløymde kvilestaden sin.
צֹ֤אן אֹֽבְדוֹת֙ *היה **הָי֣וּ עַמִּ֔י רֹעֵיהֶ֣ם הִתְע֔וּם הָרִ֖ים *שובבים **שֽׁוֹבְב֑וּם מֵהַ֤ר אֶל־גִּבְעָה֙ הָלָ֔כוּ שָׁכְח֖וּ רִבְצָֽם׃ ‬
Alle som fann dei, åt dei opp, og fiendane deira sa: «Vi gjer oss ikkje skuldige, for dei har synda mot Herren, rettferds bustad, mot Herren, vona til fedrane deira.»
כָּל־מוֹצְאֵיהֶ֣ם אֲכָל֔וּם וְצָרֵיהֶ֥ם אָמְר֖וּ לֹ֣א נֶאְשָׁ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר חָטְא֤וּ לַֽיהוָה֙ נְוֵה־צֶ֔דֶק וּמִקְוֵ֥ה אֲבֽוֹתֵיהֶ֖ם יְהוָֽה׃ ס ‬
Røm bort frå Babylon, drag ut frå kaldearane sitt land! Ver som bukkane som går føre flokken!
נֻ֚דוּ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֔ל וּמֵאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים *יצאו **צֵ֑אוּ וִהְי֕וּ כְּעַתּוּדִ֖ים לִפְנֵי־צֹֽאן׃ ‬
For sjå, eg vekkjer og fører mot Babylon ei samling av store folkeslag frå landet i nord. Dei skal stilla seg opp mot henne, og derfrå skal ho bli teken. Pilene deira er som ein dugande krigar, dei kjem ikkje tomhendte attende.
כִּ֣י הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֡י מֵעִיר֩ וּמַעֲלֶ֨ה עַל־בָּבֶ֜ל קְהַל־גּוֹיִ֤ם גְּדֹלִים֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וְעָ֣רְכוּ לָ֔הּ מִשָּׁ֖ם תִּלָּכֵ֑ד חִצָּיו֙ כְּגִבּ֣וֹר מַשְׁכִּ֔יל לֹ֥א יָשׁ֖וּב רֵיקָֽם׃ ‬
Kaldea skal bli til krigsbytte. Alle som plyndrar det, skal metta seg, seier Herren.
וְהָיְתָ֥ה כַשְׂדִּ֖ים לְשָׁלָ֑ל כָּל־שֹׁלְלֶ֥יהָ יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ ‬
Ja, de gledde dykk og jubla, de som plyndra arveluten min. De hoppa som ei kvige på treskjeplassen og vrinska som hingstar.
כִּ֤י *תשמחי **תִשְׂמְחוּ֙ כִּ֣י *תעלזי **תַֽעֲלְז֔וּ שֹׁסֵ֖י נַחֲלָתִ֑י כִּ֤י *תפושי **תָפ֙וּשׁוּ֙ כְּעֶגְלָ֣ה דָשָׁ֔ה *ותצהלי **וְתִצְהֲל֖וּ כָּאֲבִּרִֽים׃ ‬
Mor dykkar skal stå storleg til skamme, ho som fødde dykk, skal bli vanæra. Sjå, ho blir den ringaste mellom folka, ei øydemark, eit tørt og audt land.
בּ֤וֹשָׁה אִמְּכֶם֙ מְאֹ֔ד חָפְרָ֖ה יֽוֹלַדְתְּכֶ֑ם הִנֵּה֙ אַחֲרִ֣ית גּוֹיִ֔ם מִדְבָּ֖ר צִיָּ֥ה וַעֲרָבָֽה׃ ‬
På grunn av Herrens vreide skal ho ikkje vera busett, men bli ei fullstendig øydemark. Alle som går forbi Babylon, skal gysast og spotta over alle sårslaga hennar.
מִקֶּ֤צֶף יְהוָה֙ לֹ֣א תֵשֵׁ֔ב וְהָיְתָ֥ה שְׁמָמָ֖ה כֻּלָּ֑הּ כֹּ֚ל עֹבֵ֣ר עַל־בָּבֶ֔ל יִשֹּׁ֥ם וְיִשְׁרֹ֖ק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶֽיהָ׃ ‬
Still dykk opp mot Babylon rundt omkring, alle de som spenner bogen! Skyt på henne, spar ikkje på pilene, for ho har synda mot Herren.
עִרְכ֨וּ עַל־בָּבֶ֤ל ׀ סָבִיב֙ כָּל־דֹּ֣רְכֵי קֶ֔שֶׁת יְד֣וּ אֵלֶ֔יהָ אַֽל־תַּחְמְל֖וּ אֶל־חֵ֑ץ כִּ֥י לַֽיהוָ֖ה חָטָֽאָה׃ ‬
Rop krigsrop mot henne frå alle kantar! Ho har overgitt seg, grunnmuren hennar har falle, murane hennar er rivne ned. For dette er Herrens hemn. Ta hemn over henne! Gjer mot henne som ho har gjort!
הָרִ֨יעוּ עָלֶ֤יהָ סָבִיב֙ נָתְנָ֣ה יָדָ֔הּ נָֽפְלוּ֙ *אשויתיה **אָשְׁיוֹתֶ֔יהָ נֶהֶרְס֖וּ חֽוֹמוֹתֶ֑יהָ כִּי֩ נִקְמַ֨ת יְהוָ֥ה הִיא֙ הִנָּ֣קְמוּ בָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה עֲשׂוּ־לָֽהּ׃ ‬
Rydd ut frå Babylon den som sår, og den som grip sigden i hausttida! For det valdsame sverdet skal kvar ein venda heim til folket sitt, kvar ein skal rømma til landet sitt.
כִּרְת֤וּ זוֹרֵ֙עַ֙ מִבָּבֶ֔ל וְתֹפֵ֥שׂ מַגָּ֖ל בְּעֵ֣ת קָצִ֑יר מִפְּנֵי֙ חֶ֣רֶב הַיּוֹנָ֔ה אִ֤ישׁ אֶל־עַמּוֹ֙ יִפְנ֔וּ וְאִ֥ישׁ לְאַרְצ֖וֹ יָנֻֽסוּ׃ ס ‬
Israel er ein spreidd sau som løver har jaga bort. Først åt assyrarkongen han opp, og no sist har Nebukadnesar, kongen i Babylon, gnege beina hans.
שֶׂ֧ה פְזוּרָ֛ה יִשְׂרָאֵ֖ל אֲרָי֣וֹת הִדִּ֑יחוּ הָרִאשׁ֤וֹן אֲכָלוֹ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְזֶ֤ה הָאַחֲרוֹן֙ עִצְּמ֔וֹ נְבוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ ס ‬
Difor seier Herren over hærskarane, Israels Gud: Sjå, eg kjem til å straffa kongen i Babylon og landet hans, slik eg straffa kongen i Assyria.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֥י פֹקֵ֛ד אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְאֶל־אַרְצ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר פָּקַ֖דְתִּי אֶל־מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ ‬
Eg skal føra Israel attende til beitemarka hans. Han skal beita på Karmel og i Basan, og på Efraims fjell og i Gilead skal sjela hans mettast.
וְשֹׁבַבְתִּ֤י אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־נָוֵ֔הוּ וְרָעָ֥ה הַכַּרְמֶ֖ל וְהַבָּשָׁ֑ן וּבְהַ֥ר אֶפְרַ֛יִם וְהַגִּלְעָ֖ד תִּשְׂבַּ֥ע נַפְשֽׁוֹ׃ ‬
I dei dagane og på den tida, seier Herren, skal ein leita etter Israels skuld, men ho finst ikkje, og etter Judas synder, men dei blir ikkje funne. For eg vil tilgje dei eg let vera att.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֩ וּבָעֵ֨ת הַהִ֜יא נְאֻם־יְהוָ֗ה יְבֻקַּ֞שׁ אֶת־עֲוֺ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ וְאֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־חַטֹּ֥את יְהוּדָ֖ה וְלֹ֣א תִמָּצֶ֑אינָה כִּ֥י אֶסְלַ֖ח לַאֲשֶׁ֥ר אַשְׁאִֽיר׃ ‬
Drag opp mot Meratajim-landet og mot folket i Pekod! Slå dei ned og vigd dei til øydelegging, seier Herren. Gjer alt det eg har bode deg!
עַל־הָאָ֤רֶץ מְרָתַ֙יִם֙ עֲלֵ֣ה עָלֶ֔יהָ וְאֶל־יוֹשְׁבֵ֖י פְּק֑וֹד חֲרֹ֨ב וְהַחֲרֵ֤ם אַֽחֲרֵיהֶם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַעֲשֵׂ֕ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽיךָ׃ ס ‬
Det er krigsbulder i landet og stor øydelegging.
ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בָּאָ֑רֶץ וְשֶׁ֖בֶר גָּדֽוֹל׃ ‬
Å, kor hamaren over heile jorda er hoggen av og knust! Å, kor Babylon har vorte til ei øydemark mellom folka!
אֵ֤יךְ נִגְדַּע֙ וַיִּשָּׁבֵ֔ר פַּטִּ֖ישׁ כָּל־הָאָ֑רֶץ אֵ֣יךְ הָיְתָ֧ה לְשַׁמָּ֛ה בָּבֶ֖ל בַּגּוֹיִֽם׃ ‬
Eg sette ei snare for deg, og du vart fanga, Babylon, utan at du visste det. Du vart funnen og gripen fordi du stridde mot Herren.
יָקֹ֨שְׁתִּי לָ֤ךְ וְגַם־נִלְכַּדְתְּ֙ בָּבֶ֔ל וְאַ֖תְּ לֹ֣א יָדָ֑עַתְּ נִמְצֵאת֙ וְגַם־נִתְפַּ֔שְׂתְּ כִּ֥י בַֽיהוָ֖ה הִתְגָּרִֽית׃ ‬
Herren opna våpenkammeret sitt og tok fram reiskapane for vreiden sin. For Herren, Herren over hærskarane, har eit verk å gjera i kaldearane sitt land.
פָּתַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־א֣וֹצָר֔וֹ וַיּוֹצֵ֖א אֶת־כְּלֵ֣י זַעְמ֑וֹ כִּי־מְלָאכָ֣ה הִ֗יא לַֽאדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּֽים׃ ‬
Kom mot henne frå alle kantar, opna kornbodane hennar! Kast henne i haugar som korn og vigd henne til øydelegging! Lat ikkje noko vera att av henne!
בֹּֽאוּ־לָ֤הּ מִקֵּץ֙ פִּתְח֣וּ מַאֲבֻסֶ֔יהָ סָלּ֥וּהָ כְמוֹ־עֲרֵמִ֖ים וְהַחֲרִימ֑וּהָ אַל־תְּהִי־לָ֖הּ שְׁאֵרִֽית׃ ‬
Slakt alle oksane hennar, lat dei gå ned til slaktinga! Ve dei, for dagen deira er komen, tida då dei skal straffast.
חִרְבוּ֙ כָּל־פָּרֶ֔יהָ יֵרְד֖וּ לַטָּ֑בַח ה֣וֹי עֲלֵיהֶ֔ם כִּֽי־בָ֥א יוֹמָ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃ ס ‬
Høyr røysta til dei som rømmer og flyktar frå Babylon for å forkynna i Sion Herrens, vår Guds, hemn, hemnen for tempelet hans.
ק֥וֹל נָסִ֛ים וּפְלֵטִ֖ים מֵאֶ֣רֶץ בָּבֶ֑ל לְהַגִּ֣יד בְּצִיּ֗וֹן אֶת־נִקְמַת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ נִקְמַ֖ת הֵיכָלֽוֹ׃ ‬
Kall saman bogeskyttarar mot Babylon, alle som spenner bogen! Slå leir rundt henne, lat ingen sleppa unna! Løn henne etter gjerningane hennar, gjer mot henne alt det ho har gjort! For ho har vore hovmodig mot Herren, mot Israels Heilage.
הַשְׁמִ֣יעוּ אֶל־בָּבֶ֣ל ׀ רַ֠בִּים כָּל־דֹּ֨רְכֵי קֶ֜שֶׁת חֲנ֧וּ עָלֶ֣יהָ סָבִ֗יב אַל־יְהִי־**לָהּ֙ פְּלֵטָ֔ה שַׁלְּמוּ־לָ֣הּ כְּפָעֳלָ֔הּ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה עֲשׂוּ־לָ֑הּ כִּ֧י אֶל־יְהוָ֛ה זָ֖דָה אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ ‬
Difor skal dei unge mennene hennar falla på torga, og alle krigarane hennar skal tagna den dagen, seier Herren.
לָכֵ֛ן יִפְּל֥וּ בַחוּרֶ֖יהָ בִּרְחֹבֹתֶ֑יהָ וְכָל־אַנְשֵׁ֨י מִלְחַמְתָּ֥הּ יִדַּ֛מּוּ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָֽה׃ ס ‬
Sjå, eg kjem mot deg, du hovmodige, seier Herren, Herren over hærskarane. For dagen din er komen, tida då eg strafar deg.
הִנְנִ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ זָד֔וֹן נְאֻם־אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָא֑וֹת כִּ֛י בָּ֥א יוֹמְךָ֖ עֵ֥ת פְּקַדְתִּֽיךָ׃ ‬
Den hovmodige skal snubla og falla, og ingen skal reisa han opp. Eg skal setja eld på byane hans, og elden skal fortæra alt rundt han.
וְכָשַׁ֤ל זָדוֹן֙ וְנָפַ֔ל וְאֵ֥ין ל֖וֹ מֵקִ֑ים וְהִצַּ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּעָרָ֔יו וְאָכְלָ֖ה כָּל־סְבִיבֹתָֽיו׃ ס ‬
Så seier Herren over hærskarane: Israels born og Judas born er undertrykte saman. Alle som tok dei til fange, held fast på dei og nektar å sleppa dei fri.
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֲשׁוּקִ֛ים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל וּבְנֵי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו וְכָל־שֹֽׁבֵיהֶם֙ הֶחֱזִ֣יקוּ בָ֔ם מֵאֲנ֖וּ שַׁלְּחָֽם׃ ‬
Men utløysaren deira er sterk, Herren over hærskarane er namnet hans. Han skal føra saka deira med kraft, så han gjev jorda ro, men uro til dei som bur i Babylon.
גֹּאֲלָ֣ם ׀ חָזָ֗ק יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שְׁמ֔וֹ רִ֥יב יָרִ֖יב אֶת־רִיבָ֑ם לְמַ֙עַן֙ הִרְגִּ֣יעַ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִרְגִּ֖יז לְיֹשְׁבֵ֥י בָבֶֽל׃ ‬
Sverd over kaldearane, seier Herren, over dei som bur i Babylon, over stormennene hennar og dei vise hennar!
חֶ֥רֶב עַל־כַּשְׂדִּ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶל־יֹשְׁבֵ֣י בָבֶ֔ל וְאֶל־שָׂרֶ֖יהָ וְאֶל־חֲכָמֶֽיהָ׃ ‬
Sverd over spåmennene, så dei blir til dårar! Sverd over krigarane hennar, så dei blir gripne av redsle!
חֶ֥רֶב אֶל־הַבַּדִּ֖ים וְנֹאָ֑לוּ חֶ֥רֶב אֶל־גִּבּוֹרֶ֖יהָ וָחָֽתּוּ׃ ‬
Sverd over hestane og vognene hennar og over alt det blanda folket midt i henne, så dei blir som kvinner! Sverd over skattkammera hennar, så dei blir plyndra!
חֶ֜רֶב אֶל־סוּסָ֣יו וְאֶל־רִכְבּ֗וֹ וְאֶל־כָּל־הָעֶ֛רֶב אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָ֖הּ וְהָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים חֶ֥רֶב אֶל־אוֹצְרֹתֶ֖יהָ וּבֻזָּֽזוּ׃ ‬
Turke over vatna hennar, så dei tørkar ut! For det er eit land fullt av gudebilete, og dei er galne etter skremmebilete.
חֹ֥רֶב אֶל־מֵימֶ֖יהָ וְיָבֵ֑שׁוּ כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא וּבָאֵימִ֖ים יִתְהֹלָֽלוּ׃ ‬
Difor skal ørkenens udyr bu der saman med sjakalar, og strutsar skal bu der. Ho skal aldri meir vera busett og ikkje bebygd frå slekt til slekt.
לָכֵ֗ן יֵשְׁב֤וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים וְיָ֥שְׁבוּ בָ֖הּ בְּנ֣וֹת יַֽעֲנָ֑ה וְלֹֽא־תֵשֵׁ֥ב עוֹד֙ לָנֶ֔צַח וְלֹ֥א תִשְׁכּ֖וֹן עַד־דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃ ‬
Liksom då Gud øydela Sodoma og Gomorra og grannebyane deira, seier Herren, skal ingen bu der, ikkje noko menneske halda til der.
כְּמַהְפֵּכַ֨ת אֱלֹהִ֜ים אֶת־סְדֹ֧ם וְאֶת־עֲמֹרָ֛ה וְאֶת־שְׁכֵנֶ֖יהָ נְאֻם־יְהוָ֑ה לֹֽא־יֵשֵׁ֥ב שָׁם֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָג֥וּר בָּ֖הּ בֶּן־אָדָֽם׃ ‬
Sjå, det kjem eit folk frå nord! Eit stort folkeslag og mange kongar reiser seg frå dei fjernaste kantar av jorda.
הִנֵּ֛ה עַ֥ם בָּ֖א מִצָּפ֑וֹן וְג֤וֹי גָּדוֹל֙ וּמְלָכִ֣ים רַבִּ֔ים יֵעֹ֖רוּ מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃ ‬
Dei ber boge og spyd. Dei er grymme og utan nåde. Røysta deira brusar som havet. Dei rid på hestar, væpna som krigarar mot deg, du dotter Babylon.
קֶ֣שֶׁת וְכִידֹ֞ן יַחֲזִ֗יקוּ אַכְזָרִ֥י הֵ֙מָּה֙ וְלֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ קוֹלָם֙ כַּיָּ֣ם יֶהֱמֶ֔ה וְעַל־סוּסִ֖ים יִרְכָּ֑בוּ עָר֗וּךְ כְּאִישׁ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עָלַ֖יִךְ בַּת־בָּבֶֽל׃ ‬
Kongen i Babylon har høyrt ryktet om dei, og hendene hans er blitt slappe. Angst har gripe han, ve som hos ei fødande kvinne.
שָׁמַ֧ע מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־שִׁמְעָ֖ם וְרָפ֣וּ יָדָ֑יו צָרָה֙ הֶחֱזִיקַ֔תְהוּ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה׃ ‬
Sjå, lik ei løve som stig opp frå Jordans tjukke kratt til dei eviggrøne beita, slik vil eg brått jaga dei bort derifrå. Kven er utvald, at eg kan setja han over henne? For kven er som eg, og kven kan kalla meg til rekneskap? Og kven er den gjetaren som kan stå seg mot meg?
הִ֠נֵּה כְּאַרְיֵ֞ה יַעֲלֶ֨ה מִגְּא֣וֹן הַיַּרְדֵּן֮ אֶל־נְוֵ֣ה אֵיתָן֒ כִּֽי־אַרְגִּ֤עָה *ארוצם **אֲרִיצֵם֙ מֵֽעָלֶ֔יהָ וּמִ֥י בָח֖וּר אֵלֶ֣יהָ אֶפְקֹ֑ד כִּ֣י מִ֤י כָמ֙וֹנִי֙ וּמִ֣י יוֹעִדֶ֔נִּי וּמִֽי־זֶ֣ה רֹעֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד לְפָנָֽי׃ ‬
Difor, høyr Herrens plan som han har lagt mot Babylon, og tankane hans som han har tenkt mot kaldearane sitt land: Sanneleg, dei minste i flokken skal dragast bort, sanneleg, beitemarka deira skal leggjast øyde over dei.
לָכֵ֞ן שִׁמְע֣וּ עֲצַת־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ אֶל־בָּבֶ֔ל וּמַ֨חְשְׁבוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב אֶל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים אִם־לֹ֤א יִסְחָבוּם֙ צְעִירֵ֣י הַצֹּ֔אן אִם־לֹ֥א יַשִּׁ֛ים עֲלֵיהֶ֖ם נָוֶֽה׃ ‬
Ved ropet «Babylon er teken!» skjelv jorda, og skrik høyrest mellom folka.
מִקּוֹל֙ נִתְפְּשָׂ֣ה בָבֶ֔ל נִרְעֲשָׁ֖ה הָאָ֑רֶץ וּזְעָקָ֖ה בַּגּוֹיִ֥ם נִשְׁמָֽע׃ ס ‬
←→