FLOGVIT
.bible

JeremiaKapittel 50

+ UndertekstGrunntekst← ForrigeNeste →
Ordet som Herren talte om Babel, om kaldeernes land, gjennom profeten Jeremia:
הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־בָּבֶ֖ל אֶל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים בְּיַ֖ד יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃ ‬
Forkynn det blant folkene, la det bli hørt! Reis et banner, kunngjør det, skjul det ikke! Si: Babel er inntatt, Bel er blitt til skamme, Merodak er knust. Hennes gudebilder er blitt til skamme, hennes avguder er knust.
הַגִּ֨ידוּ בַגּוֹיִ֤ם וְהַשְׁמִ֙יעוּ֙ וּֽשְׂאוּ־נֵ֔ס הַשְׁמִ֖יעוּ אַל־תְּכַחֵ֑דוּ אִמְרוּ֩ נִלְכְּדָ֨ה בָבֶ֜ל הֹבִ֥ישׁ בֵּל֙ חַ֣ת מְרֹדָ֔ךְ הֹבִ֣ישׁוּ עֲצַבֶּ֔יהָ חַ֖תּוּ גִּלּוּלֶֽיהָ׃ ‬
For et folk drar opp mot henne fra nord. Det skal gjøre hennes land til en ødemark, så ingen bor der. Både mennesker og dyr har flyktet bort.
כִּ֣י עָלָה֩ עָלֶ֨יהָ גּ֜וֹי מִצָּפ֗וֹן הֽוּא־יָשִׁ֤ית אֶת־אַרְצָהּ֙ לְשַׁמָּ֔ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה יוֹשֵׁ֖ב בָּ֑הּ מֵאָדָ֥ם וְעַד־בְּהֵמָ֖ה נָ֥דוּ הָלָֽכוּ׃ ‬
I de dager og på den tid, sier Herren, skal Israels barn komme, de og Judas barn sammen. De skal gå og gråte, og de skal søke Herren sin Gud.
בַּיָּמִ֨ים הָהֵ֜מָּה וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה יָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הֵ֥מָּה וּבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו הָל֤וֹךְ וּבָכוֹ֙ יֵלֵ֔כוּ וְאֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם יְבַקֵּֽשׁוּ׃ ‬
De skal spørre etter Sion, med ansiktet vendt denne veien: Kom, la oss slutte oss til Herren i en evig pakt som aldri skal glemmes!
צִיּ֣וֹן יִשְׁאָ֔לוּ דֶּ֖רֶךְ הֵ֣נָּה פְנֵיהֶ֑ם בֹּ֚אוּ וְנִלְו֣וּ אֶל־יְהוָ֔ה בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃ ס ‬
Mitt folk var en tapt flokk. Deres gjetere førte dem vill og lot dem streife omkring i fjellene. De vandret fra fjell til haug og glemte sitt hvilested.
צֹ֤אן אֹֽבְדוֹת֙ *היה **הָי֣וּ עַמִּ֔י רֹעֵיהֶ֣ם הִתְע֔וּם הָרִ֖ים *שובבים **שֽׁוֹבְב֑וּם מֵהַ֤ר אֶל־גִּבְעָה֙ הָלָ֔כוּ שָׁכְח֖וּ רִבְצָֽם׃ ‬
Alle som fant dem, fortærte dem. Deres fiender sa: Vi er uten skyld! For de syndet mot Herren, rettferdighetens bolig, mot Herren, deres fedres håp.
כָּל־מוֹצְאֵיהֶ֣ם אֲכָל֔וּם וְצָרֵיהֶ֥ם אָמְר֖וּ לֹ֣א נֶאְשָׁ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר חָטְא֤וּ לַֽיהוָה֙ נְוֵה־צֶ֔דֶק וּמִקְוֵ֥ה אֲבֽוֹתֵיהֶ֖ם יְהוָֽה׃ ס ‬
Flykt ut av Babel, dra bort fra kaldeernes land! Vær som bukker foran flokken!
נֻ֚דוּ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֔ל וּמֵאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים *יצאו **צֵ֑אוּ וִהְי֕וּ כְּעַתּוּדִ֖ים לִפְנֵי־צֹֽאן׃ ‬
For se, jeg vekker opp og fører mot Babel en skare av mektige folkeslag fra landet i nord. De skal stille seg opp mot henne, og derfra skal hun bli inntatt. Deres piler er som en dyktig kriger – de vender ikke tomhendt tilbake.
כִּ֣י הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֡י מֵעִיר֩ וּמַעֲלֶ֨ה עַל־בָּבֶ֜ל קְהַל־גּוֹיִ֤ם גְּדֹלִים֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וְעָ֣רְכוּ לָ֔הּ מִשָּׁ֖ם תִּלָּכֵ֑ד חִצָּיו֙ כְּגִבּ֣וֹר מַשְׁכִּ֔יל לֹ֥א יָשׁ֖וּב רֵיקָֽם׃ ‬
Kaldea skal bli til bytte. Alle som plyndrer det, skal få nok, sier Herren.
וְהָיְתָ֥ה כַשְׂדִּ֖ים לְשָׁלָ֑ל כָּל־שֹׁלְלֶ֥יהָ יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ ‬
Ja, gled dere, ja, fryd dere, dere som plyndrer min arv! Ja, spring omkring som en kalv som tresker, og vrinsk som hingster –
כִּ֤י *תשמחי **תִשְׂמְחוּ֙ כִּ֣י *תעלזי **תַֽעֲלְז֔וּ שֹׁסֵ֖י נַחֲלָתִ֑י כִּ֤י *תפושי **תָפ֙וּשׁוּ֙ כְּעֶגְלָ֣ה דָשָׁ֔ה *ותצהלי **וְתִצְהֲל֖וּ כָּאֲבִּרִֽים׃ ‬
Deres mor skal bli dypt til skamme, hun som fødte dere, skal bli til spott. Se, hun blir den ringeste blant folkene – en ørken, et tørt land, en ødemark.
בּ֤וֹשָׁה אִמְּכֶם֙ מְאֹ֔ד חָפְרָ֖ה יֽוֹלַדְתְּכֶ֑ם הִנֵּה֙ אַחֲרִ֣ית גּוֹיִ֔ם מִדְבָּ֖ר צִיָּ֥ה וַעֲרָבָֽה׃ ‬
På grunn av Herrens vrede skal hun ikke bli bebodd, men ligge øde helt og fullt. Hver den som går forbi Babel, skal forferdes og hvese over alle hennes slag.
מִקֶּ֤צֶף יְהוָה֙ לֹ֣א תֵשֵׁ֔ב וְהָיְתָ֥ה שְׁמָמָ֖ה כֻּלָּ֑הּ כֹּ֚ל עֹבֵ֣ר עַל־בָּבֶ֔ל יִשֹּׁ֥ם וְיִשְׁרֹ֖ק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶֽיהָ׃ ‬
Still dere opp mot Babel fra alle kanter, alle dere som spenner buen! Skyt på henne, spar ikke på piler, for mot Herren har hun syndet.
עִרְכ֨וּ עַל־בָּבֶ֤ל ׀ סָבִיב֙ כָּל־דֹּ֣רְכֵי קֶ֔שֶׁת יְד֣וּ אֵלֶ֔יהָ אַֽל־תַּחְמְל֖וּ אֶל־חֵ֑ץ כִּ֥י לַֽיהוָ֖ה חָטָֽאָה׃ ‬
Rop krigsrop mot henne fra alle kanter! Hun har overgitt seg, hennes støtter har falt, hennes murer er revet ned. For dette er Herrens hevn. Ta hevn over henne! Gjør mot henne som hun selv har gjort!
הָרִ֨יעוּ עָלֶ֤יהָ סָבִיב֙ נָתְנָ֣ה יָדָ֔הּ נָֽפְלוּ֙ *אשויתיה **אָשְׁיוֹתֶ֔יהָ נֶהֶרְס֖וּ חֽוֹמוֹתֶ֑יהָ כִּי֩ נִקְמַ֨ת יְהוָ֥ה הִיא֙ הִנָּ֣קְמוּ בָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה עֲשׂוּ־לָֽהּ׃ ‬
Utrydd såmannen fra Babel og den som griper sigden i høstens tid! For det truende sverd skal hver mann vende seg til sitt folk, og hver mann skal flykte til sitt land.
כִּרְת֤וּ זוֹרֵ֙עַ֙ מִבָּבֶ֔ל וְתֹפֵ֥שׂ מַגָּ֖ל בְּעֵ֣ת קָצִ֑יר מִפְּנֵי֙ חֶ֣רֶב הַיּוֹנָ֔ה אִ֤ישׁ אֶל־עַמּוֹ֙ יִפְנ֔וּ וְאִ֥ישׁ לְאַרְצ֖וֹ יָנֻֽסוּ׃ ס ‬
Israel er en spredt sau som løver har drevet bort. Først fortærte Assyriakongen ham, og nå sist har Nebukadnesar, Babels konge, knust hans bein.
שֶׂ֧ה פְזוּרָ֛ה יִשְׂרָאֵ֖ל אֲרָי֣וֹת הִדִּ֑יחוּ הָרִאשׁ֤וֹן אֲכָלוֹ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְזֶ֤ה הָאַחֲרוֹן֙ עִצְּמ֔וֹ נְבוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ ס ‬
Derfor sier Herren Sebaot, Israels Gud: Se, jeg hjemsøker Babels konge og hans land, slik jeg hjemsøkte Assyriakongen.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֥י פֹקֵ֛ד אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְאֶל־אַרְצ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר פָּקַ֖דְתִּי אֶל־מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ ‬
Jeg skal føre Israel tilbake til hans beitemark, og han skal beite på Karmel og i Basan. På Efraims fjell og i Gilead skal hans sjel bli mettet.
וְשֹׁבַבְתִּ֤י אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־נָוֵ֔הוּ וְרָעָ֥ה הַכַּרְמֶ֖ל וְהַבָּשָׁ֑ן וּבְהַ֥ר אֶפְרַ֛יִם וְהַגִּלְעָ֖ד תִּשְׂבַּ֥ע נַפְשֽׁוֹ׃ ‬
I de dager og på den tid, sier Herren, skal en søke etter Israels skyld, men den finnes ikke, og etter Judas synder, men de finnes ikke. For jeg vil tilgi dem jeg lar bli igjen.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֩ וּבָעֵ֨ת הַהִ֜יא נְאֻם־יְהוָ֗ה יְבֻקַּ֞שׁ אֶת־עֲוֺ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ וְאֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־חַטֹּ֥את יְהוּדָ֖ה וְלֹ֣א תִמָּצֶ֑אינָה כִּ֥י אֶסְלַ֖ח לַאֲשֶׁ֥ר אַשְׁאִֽיר׃ ‬
Dra opp mot Merataims land, mot det og mot innbyggerne i Pekod! Slå ned og vigsle til ødeleggelse dem som er etter dem, sier Herren. Gjør alt slik jeg har befalt deg!
עַל־הָאָ֤רֶץ מְרָתַ֙יִם֙ עֲלֵ֣ה עָלֶ֔יהָ וְאֶל־יוֹשְׁבֵ֖י פְּק֑וֹד חֲרֹ֨ב וְהַחֲרֵ֤ם אַֽחֲרֵיהֶם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַעֲשֵׂ֕ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽיךָ׃ ס ‬
Krigslarm i landet, stor ødeleggelse!
ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בָּאָ֑רֶץ וְשֶׁ֖בֶר גָּדֽוֹל׃ ‬
Hvor ble hammeren over hele jorden hogd av og knust! Hvor ble Babel til en ødemark blant folkene!
אֵ֤יךְ נִגְדַּע֙ וַיִּשָּׁבֵ֔ר פַּטִּ֖ישׁ כָּל־הָאָ֑רֶץ אֵ֣יךְ הָיְתָ֧ה לְשַׁמָּ֛ה בָּבֶ֖ל בַּגּוֹיִֽם׃ ‬
Jeg satte en snare for deg, og du ble fanget, Babel, uten at du visste det. Du ble funnet og grepet, for du utfordret Herren.
יָקֹ֨שְׁתִּי לָ֤ךְ וְגַם־נִלְכַּדְתְּ֙ בָּבֶ֔ל וְאַ֖תְּ לֹ֣א יָדָ֑עַתְּ נִמְצֵאת֙ וְגַם־נִתְפַּ֔שְׂתְּ כִּ֥י בַֽיהוָ֖ה הִתְגָּרִֽית׃ ‬
Herren åpnet sitt våpenkammer og tok frem sin vredes redskaper. For Herren, Herren Sebaot, har et verk å utføre i kaldeernes land.
פָּתַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־א֣וֹצָר֔וֹ וַיּוֹצֵ֖א אֶת־כְּלֵ֣י זַעְמ֑וֹ כִּי־מְלָאכָ֣ה הִ֗יא לַֽאדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּֽים׃ ‬
Kom mot henne fra alle kanter, åpne hennes kornbinger! Kast det opp i hauger og vigsle det til ødeleggelse! La ingenting bli igjen av henne!
בֹּֽאוּ־לָ֤הּ מִקֵּץ֙ פִּתְח֣וּ מַאֲבֻסֶ֔יהָ סָלּ֥וּהָ כְמוֹ־עֲרֵמִ֖ים וְהַחֲרִימ֑וּהָ אַל־תְּהִי־לָ֖הּ שְׁאֵרִֽית׃ ‬
Drep alle hennes okser, la dem gå ned til slakt! Ve dem, for deres dag er kommet, tiden for deres straff.
חִרְבוּ֙ כָּל־פָּרֶ֔יהָ יֵרְד֖וּ לַטָּ֑בַח ה֣וֹי עֲלֵיהֶ֔ם כִּֽי־בָ֥א יוֹמָ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃ ס ‬
Hør de flyktende, de som har unnsluppet fra Babels land, forkynne i Sion Herren vår Guds hevn, hevnen for hans tempel!
ק֥וֹל נָסִ֛ים וּפְלֵטִ֖ים מֵאֶ֣רֶץ בָּבֶ֑ל לְהַגִּ֣יד בְּצִיּ֗וֹן אֶת־נִקְמַת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ נִקְמַ֖ת הֵיכָלֽוֹ׃ ‬
Kall sammen bueskytterne mot Babel, alle som spenner buen! Slå leir rundt henne, la ingen slippe unna! Gjengjeld henne etter hennes gjerning, gjør mot henne alt det hun har gjort! For mot Herren har hun vist overmot, mot Israels Hellige.
הַשְׁמִ֣יעוּ אֶל־בָּבֶ֣ל ׀ רַ֠בִּים כָּל־דֹּ֨רְכֵי קֶ֜שֶׁת חֲנ֧וּ עָלֶ֣יהָ סָבִ֗יב אַל־יְהִי־**לָהּ֙ פְּלֵטָ֔ה שַׁלְּמוּ־לָ֣הּ כְּפָעֳלָ֔הּ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה עֲשׂוּ־לָ֑הּ כִּ֧י אֶל־יְהוָ֛ה זָ֖דָה אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ ‬
Derfor skal hennes unge menn falle på hennes torg, og alle hennes krigsmenn skal ties den dagen, sier Herren.
לָכֵ֛ן יִפְּל֥וּ בַחוּרֶ֖יהָ בִּרְחֹבֹתֶ֑יהָ וְכָל־אַנְשֵׁ֨י מִלְחַמְתָּ֥הּ יִדַּ֛מּוּ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָֽה׃ ס ‬
Se, jeg kommer mot deg, du overmodige, sier Herren, Herren Sebaot. For din dag er kommet, tiden da jeg straffer deg.
הִנְנִ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ זָד֔וֹן נְאֻם־אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָא֑וֹת כִּ֛י בָּ֥א יוֹמְךָ֖ עֵ֥ת פְּקַדְתִּֽיךָ׃ ‬
Den overmodige skal snuble og falle, og ingen skal reise ham opp. Jeg skal sette ild på hans byer, og den skal fortære alt rundt ham.
וְכָשַׁ֤ל זָדוֹן֙ וְנָפַ֔ל וְאֵ֥ין ל֖וֹ מֵקִ֑ים וְהִצַּ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּעָרָ֔יו וְאָכְלָ֖ה כָּל־סְבִיבֹתָֽיו׃ ס ‬
Så sier Herren Sebaot: Israels barn og Judas barn er undertrykt sammen. Alle som tok dem til fange, holder fast på dem og nekter å slippe dem fri.
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֲשׁוּקִ֛ים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל וּבְנֵי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו וְכָל־שֹֽׁבֵיהֶם֙ הֶחֱזִ֣יקוּ בָ֔ם מֵאֲנ֖וּ שַׁלְּחָֽם׃ ‬
Men deres løser er sterk, Herren Sebaot er hans navn. Han skal føre deres sak med kraft, for å gi jorden ro og Babels innbyggere uro.
גֹּאֲלָ֣ם ׀ חָזָ֗ק יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שְׁמ֔וֹ רִ֥יב יָרִ֖יב אֶת־רִיבָ֑ם לְמַ֙עַן֙ הִרְגִּ֣יעַ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִרְגִּ֖יז לְיֹשְׁבֵ֥י בָבֶֽל׃ ‬
Sverd over kaldeerne, sier Herren, over Babels innbyggere, over hennes fyrster og hennes vismenn!
חֶ֥רֶב עַל־כַּשְׂדִּ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶל־יֹשְׁבֵ֣י בָבֶ֔ל וְאֶל־שָׂרֶ֖יהָ וְאֶל־חֲכָמֶֽיהָ׃ ‬
Sverd over spåmennene, så de blir til dårer! Sverd over hennes helter, så de forferdes!
חֶ֥רֶב אֶל־הַבַּדִּ֖ים וְנֹאָ֑לוּ חֶ֥רֶב אֶל־גִּבּוֹרֶ֖יהָ וָחָֽתּוּ׃ ‬
Sverd over hennes hester og vogner, over alle fremmede krigsfolk i hennes midte, så de blir som kvinner! Sverd over hennes skatter, så de blir plyndret!
חֶ֜רֶב אֶל־סוּסָ֣יו וְאֶל־רִכְבּ֗וֹ וְאֶל־כָּל־הָעֶ֛רֶב אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָ֖הּ וְהָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים חֶ֥רֶב אֶל־אוֹצְרֹתֶ֖יהָ וּבֻזָּֽזוּ׃ ‬
Tørke over hennes vann, så de tørker ut! For det er et land fullt av gudebilder, og de raser for sine skremmende avguder.
חֹ֥רֶב אֶל־מֵימֶ֖יהָ וְיָבֵ֑שׁוּ כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא וּבָאֵימִ֖ים יִתְהֹלָֽלוּ׃ ‬
Derfor skal ørkenens dyr bo der sammen med sjakaler, og strutser skal holde til der. Aldri mer skal den bli bebodd, den skal ikke bebos fra slekt til slekt.
לָכֵ֗ן יֵשְׁב֤וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים וְיָ֥שְׁבוּ בָ֖הּ בְּנ֣וֹת יַֽעֲנָ֑ה וְלֹֽא־תֵשֵׁ֥ב עוֹד֙ לָנֶ֔צַח וְלֹ֥א תִשְׁכּ֖וֹן עַד־דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃ ‬
Som da Gud ødela Sodoma og Gomorra og deres nabobyer, sier Herren, skal ingen mann bo der, intet menneske slå seg ned der.
כְּמַהְפֵּכַ֨ת אֱלֹהִ֜ים אֶת־סְדֹ֧ם וְאֶת־עֲמֹרָ֛ה וְאֶת־שְׁכֵנֶ֖יהָ נְאֻם־יְהוָ֑ה לֹֽא־יֵשֵׁ֥ב שָׁם֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָג֥וּר בָּ֖הּ בֶּן־אָדָֽם׃ ‬
Se, et folk kommer fra nord, et mektig folkeslag og mange konger reiser seg fra jordens ender.
הִנֵּ֛ה עַ֥ם בָּ֖א מִצָּפ֑וֹן וְג֤וֹי גָּדוֹל֙ וּמְלָכִ֣ים רַבִּ֔ים יֵעֹ֖רוּ מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃ ‬
De griper bue og spyd. De er grusomme og viser ingen barmhjertighet. Deres røst bruser som havet, og på hester rir de, rustet som én mann til krig mot deg, Babels datter.
קֶ֣שֶׁת וְכִידֹ֞ן יַחֲזִ֗יקוּ אַכְזָרִ֥י הֵ֙מָּה֙ וְלֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ קוֹלָם֙ כַּיָּ֣ם יֶהֱמֶ֔ה וְעַל־סוּסִ֖ים יִרְכָּ֑בוּ עָר֗וּךְ כְּאִישׁ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עָלַ֖יִךְ בַּת־בָּבֶֽל׃ ‬
Babels konge har hørt ryktet om dem, og hans hender synker. Angst har grepet ham, veer som hos en fødende kvinne.
שָׁמַ֧ע מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־שִׁמְעָ֖ם וְרָפ֣וּ יָדָ֑יו צָרָה֙ הֶחֱזִיקַ֔תְהוּ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה׃ ‬
Se, som en løve stiger opp fra Jordans tette kratt mot de eviggrønne beiter – slik skal jeg i et øyeblikk jage dem bort derfra. Og den utvalgte vil jeg sette over henne. For hvem er som jeg? Hvem kan stevne meg? Og hvem er den hyrde som kan stå seg mot meg?
הִ֠נֵּה כְּאַרְיֵ֞ה יַעֲלֶ֨ה מִגְּא֣וֹן הַיַּרְדֵּן֮ אֶל־נְוֵ֣ה אֵיתָן֒ כִּֽי־אַרְגִּ֤עָה *ארוצם **אֲרִיצֵם֙ מֵֽעָלֶ֔יהָ וּמִ֥י בָח֖וּר אֵלֶ֣יהָ אֶפְקֹ֑ד כִּ֣י מִ֤י כָמ֙וֹנִי֙ וּמִ֣י יוֹעִדֶ֔נִּי וּמִֽי־זֶ֣ה רֹעֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד לְפָנָֽי׃ ‬
Hør derfor Herrens råd som han har lagt mot Babel, og hans planer som han har tenkt ut mot kaldeernes land: Sannelig, de minste i flokken skal slepe dem bort. Sannelig, han skal legge deres beitemark øde over dem.
לָכֵ֞ן שִׁמְע֣וּ עֲצַת־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ אֶל־בָּבֶ֔ל וּמַ֨חְשְׁבוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב אֶל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים אִם־לֹ֤א יִסְחָבוּם֙ צְעִירֵ֣י הַצֹּ֔אן אִם־לֹ֥א יַשִּׁ֛ים עֲלֵיהֶ֖ם נָוֶֽה׃ ‬
Ved ropet «Babel er inntatt!» skjelver jorden, og et skrik høres blant folkene.
מִקּוֹל֙ נִתְפְּשָׂ֣ה בָבֶ֔ל נִרְעֲשָׁ֖ה הָאָ֑רֶץ וּזְעָקָ֖ה בַּגּוֹיִ֥ם נִשְׁמָֽע׃ ס ‬
←→